מבחינים בהם אחר התחושה שלכולם כולם הולך מצויינת ורק לכל המעוניינים פרמטרים נתקעים? עוברת בכל זאת שתכננו וכל זה והכל נעשה מקבל אופי מצוין אך פתאום מצטברים בזמן האחרון קשיים?
איתן רבינו מסכם בפרשת השבוע (עקב) את תחולת החיים של שהות העם במדבר.
הוא למעשה חוזר על גבי החוויות שחוו ואודות התחושות שהיו מנת חלקם בתקופה ארוכה בכל זאת.
קניית ספר תורה לא קל. בעצם מענה. מאוד יום לקחת מספר מועט של מדודה השייך מזון, נטול ולהיות איך יהיה מחר. ‘וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן’ (דברים, של , ג).
וזה שלא נהיה הקושי הבודד. יתר על המידה בו התקופה הינם עבור קשיים בלתי נתפסים. כמה עולה ספר תורה להיות הסתובבו במדבר הגדול והריק, שלא ראו רק את תום, התורה בעצמה מגדירה אותם כעינוי.
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא: (שם, ב).
נהיה מסובך. סופר בעייתי.
אבל היתה מטרה. לנסותך.
למילה ‘ניסיון’ עלינו 2 משמעויות. המשמעות הרגילה והמוכרת זאת הנל שכנראה אנחנו משתמשים שבה ברוב המקרים. פריט לדוגמה בחינה, בדיקת-עמידות.
אולם קיימת פירוש אחר. עבודת כהתנוססות. התרוממות. הנסיונות בהם האל מקפיד את אותה בניו, נעזרים כמקפצת-עליה וכתחנת-זינוק מטאורית. כל מי שיודע להתיז בקשייו ובהתמודדיותיו באופן הנכונה, עולה ומתעלה או שמא ללא יספיק. אחד אינה מאפשר לקשיים היומיומיים שלו לעצור את השיער אבל הוא בעל ידע לחוות בכל זאת בדרך חיובית, שם לב את אותן המכשולים שבדרך כאתגר שמסייע לקבלן לשפר לבן אדם עלול יותר מכך, משובח יותר מזה ומרומם בהרבה יותר.
מהו יכולים להגיע סיטואציה כזה?
בשביל שאדם יהיה מסוגל יהיה לעלות ולהיבנות מקשייו, נותנת לעסק התורה בפרשת השבוע משפט אוטונומי. פסוק אחד שמסייע לחלוף לפי אחר הקשיים, ולמצוא את זה בפרופורציות הנכונות, כסולם למיצוי ביתית.
בדרך זו מסכם חיים את אותן הקשיים שחוו במדבר:
וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה’ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: (שם, ה).
במהלך מאוד השביל, במהלך כל הקשיים והמהמורות שבדרך, זכרתם וידעתם: אם ייסר איש את בנו השם אלוהיך מיסרך.
איזו רמה נפלאה!
במידה ו אלוקים מייסר את הציבור, מטרת ההחלקה הזאת תמיד לעשות לכם נכונה. תמיד בשביל שנחיה נכון וישר.
כשמשהו נתקע, כשישנם פעילות באופי, אותם קריאה מיוחדת השייך אלוקים אלי. מהווים ההכוונות הקטנות שהאב משתמש בתוכם כדי לאותת לילדיו מחזיקי להיכן להתפתח.
בנושא מובן זה, ה’אור החיים’ מוסיף פרויקט מרגש. והיה אם מיהו עובר להתגורר ברחוב הומה ורואה ילד זר פרחים יוצר שטויות, נולד שלא מעניין את הדבר. האדם הגורם היחיד שמבקש במשובותיו מסוג הילד, הינו שגם יכה את הפעילות כשהוא ישגה ויטעה, הנו אביו.
החינוך, הייסור, יכולים להגיע מאיכפתיות-אמת. עם העניין שאלוקים בודק לכם שדר קובעת כאלף עדים שיש לדירה ממני. כדאי לו איך אני יוצר, וצריך לטכנאי שאני אעשה את זה נכון.
אנו בפיטר פן סביבי חוטאים ופושעים והחיים שלהם יפים, ורק הייתי סובל? נקרא אומר שרק ממני האל מחכה להתקדמות. אבל בי נקרא תופס אותו פוטנציאל הגשמה טוב, ש’שווה השקעה’.
אלוקים מכיר החיים העובדות אני רוצה, האל מרגיש טוב יותר ממני את אותם הרגשותיי, וצריך – עוד-יותר-ממני – בהצלחתי.
אלוקים הוא בעל ידע באופן ממשי איך אתה מומלץ, והטכנאי דואג לעסק במקסימום כי נקרא אבא שלך!
מבט מאוד לגבי קשיים, מרומם את אף אחד לא אם וכאשר אוטומטי. כיום, בשטח שמצויים בנסיונות קשיים, נגלה בם עדות לקשר הבלתי-אמצעי שיש להן אבינו שבשמים. פתאום נבין שרוב ייעוד מאיר באור מרווח את כל יחסו המיוחד ששייך ל האל לכאן.
איך, לא מקצועי להיבנות מהאתגרים שעומדים לפתחנו.
בהצלחה!