לא לפני חיים בריאים הנקרא אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף מה מת הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט
אני בהחלט נושאת עמי תמיד סיפור אחד אודותיו: אשר הוא סיכל שוד אלים בבנק שבו עמל, ונורה בזרועו. מימים אלו ועד תם ימיו בבנק, היתה כלי רכב שהיא הבנק אוספת את הדירה כמעט בכל בוקר בדירה ומחזירה את המקום חזרה הביתה בסוף הסביבה. זה כל מה שצריך לדעת. ותמונה.
תמונה שהיא סַבָּא־רַבָּא ארתור בדבר כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה ממנו ברחבי אירופה. הנו יושב בליבם שולחן במעונו קפה, לבוש החם חליפה.
התמונה צולמה בחייו בסוף שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, יתכן ו בדירות מיד פרצה. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבורינו שֶׁוִּינָה הנקרא שנות ה-1930 היתה כה מלאה בשנאת יהודים, אפילו גם היהודים עצמם הפנימו את אותן התחושות השליליות הנ”ל.
מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם רק את התמונה
עירית לונדון וינה הודיעה בתקופה האחרונה לגבי התקנה של “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה מטעם בירת אוסטריה. האנדרטה נודעה פרי רוחו מטעם ניצול של השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להסתיר את השיער ואת אחותו, לפני ששולחו למחנה השמדה. לאחר השואה השתנ קורט לקנדה, ובמשך 20 שנים עסק על חשבון התקנה של האנדרטה לפניכם, כש זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.
בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את אותה שמותיהם של יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו בידי הנאצים. באתר האינטרנט השייך האנדרטה עליכם מנוע מציאה מהירה של, שבה יש בכוחם אזרחים לדרוש אחר משפחה והחברים אבודים.
ובשיטה זו, לא לפני עבודה שלמים שבהם לא ידעתי מה קרה פעם להם, זמנים ספורות בשטח האנדרטה מסרו לנו אחר המסר שמשפחתי ייחלה לדירה.
ארתור אלט הינו ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע בתוכה נדרשת לקום האנדרטה. כשחפשתי רק את הכתובת במפות מנועי החיפוש מצאתי שבו בנין דירות מרווח ומרשים. ב-26 באוקטובר, 1941, בתבנית אתר האינטרנט מטעם האנדרטה, נשלח סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. בתוכו נספה ב-9 ביולי, 1944.
כליאתו השייך סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום מאסטרטגיה שתוכננה זמן יקר, לחסל את כל הקהילה היהודית המשגשגת הנקרא וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים להעיף את אותן בני העם היהיודי מכל רחבי אירופה.
בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, תוך שימוש אדולף היטלר. שיראך התלונן על אודות באיזה אופן שחשוב “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות להוציא את יהודי העיר. היטלר אישר את אותן תכניתו תוך בערך כמה חודשים.
לפרטים נוספים בתי טקסט וינאיים מקומיים – מוסד לימודים יהודי ובית ספר כולל בשיתוף מועצת סטודנטים יהודיים רחבת ידיים – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהודי. ב-1938 הקים אדולף אייכמן בְּוִינָה את כל “הלשכה העיקרית להגירת יהודים”, שהיתה אחראית על גילוי יהודים וגירושם. ממחיר השוק יהודי הורשה לשכור עמו משא במשקל חמישים ק”ג, ואלו כללו אף משאבי מיטה.
עבור 80 קיימת, בפברואר 1941, גורשו היהודים המקוריים מוינה בתוך צלח מותם הכמעט־ודאי בפולין. בתחילת נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות עצמיות. או שמא מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם של בני העם היהיודי העקורים, והם נאלצו להסתמך אודות כיתות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח המרכזי מוינה, יעקב אנגל, תיאר את אותו מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות כאלו … יש הרבה ברחבי אירופה. אי אפשר לתאר בכל את כל האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות על גבי הדעת…”. הוא למעשה הוסיף ותיאר איך הינו וחבריו המגורשים מוינה עמדו בפני מוות ברעב.
ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. זה שימש אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו אליהם בשנים 1941 ו-1942. מסוג זה הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז’ – בהרבה יותר משליש מאוכלוסיית היישוב – שהוחזקו בגטו על ידי גדרות תיל וסיורי תופסים נאצים. יותר מזה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו כמו כן זה ללודז’ ונכלאו אותה. תמו ימי עבודת השיפוצים הנכבדה בבנק; מעכשיו נמכר בשם סבי הממשי לעובד כפיה בגטו.
שטחו שהיא גטו לודז’ עמד על כ-2.5 קמ”ר. המבנים היוו שעבר זמנם וברובם אינם היתה מערכת אינסטלציה. מספר או שמא עשרה בני האדם גרו באזור אף אחד לא. איננו היוו לשיער די כיבוד, מים עד בנזין, ואפילו לא נהיה להיכן לפַנות פסולת ושפכים.
“תנאי המחיה בגטו שימשו איומים”, נאמר בסקטור ‘מוזיאון מקומות הברית לזכר השואה’. “ברוב הרובע אינם שימשו אינה של מים זורמים ושאינם טכני ביוב. שירותי רשת פרך, צפיפות ורעב שימשו אחרים דומיננטיים השייך החיים בו. די הרבה המכריע שהיא תושבי הגטו עסק במפעלים גרמניים בעבור מנות־אוכל דלות גרידא. למעלה מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בגלל ישירה ששייך ל חבילות המחיה הקשים בגטו”.
אלו ממש לא מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה דרשו הגרמנים מהיודנראט לתכנן רשימות ששייך ל מגורשים”, נאמר בתחום, “וכשהגישה זו גם כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים באופי המצוד המשטרתי. עלות ספר תורה ירו למוות במאות יהודים – בכללם צעירים, זקנים וחולים – במסגרת פעולות הגירוש”.
גטו לודז’ נתפס גטו “לדוגמה”, אותה הוכיחו יהודים את כל “ערכם” בדרך של נועד כפיים. בהרבה מ-100 בתי עסק – נעליים, טקסטיל, מהמדה צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שאינם חרדיים – מילאו את אותו הגטו.
מרגע שנודע לכל המעוניין שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ מעט יותר משנתיים, עלה דרך לבקש על הפרקט רעיון משני אינטרנט. ברשומות גטו לודז’ הנו מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. הייתי מדמיינת אודותיו עסק זמן ניכר רבות, במפעל אינה מאוורר, תמורת מנות־רעב כמשכורת.
מקום מן התיעוד המועט שיש בידינו בעניין משך החיים של היהודים בגטו, הגיע ממצלמתו הנקרא הנריק רוס . רוס הועסק אפשרות המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אליו ניירת גלות. הנו הצליח להגדיל מיכשור והיכולת לרשום בסרטי הצילום שסיפקו לדירה הנאצים, למען לצלם בחשאי את אותו מומלץ הזוועה שלם. באתר יד ושם (באנגלית) מסופר: “הוא צילם יש בגטו שנאלצו לגשת אל יחפים, זמן שדחפו את העגלות שהובילו את אותו השפכים לתוך מחוץ לגטו – חיים מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הנו צילם סצנות ששייך ל אומללות לצד כלא הגטו, לדוגמה גם טקסי כרוכה בהוצטאה להורג בתליה. משמש לכד את אותה גירוש יהודי לודז’ בתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. נולד תיעד אנחנו כותבים את מילות הפרידה שבבעלותם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד מרוחק ואפילו לא ידוע לאורך ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 בה, אחת בלבד היתר, שולחו אל מותם שום צאצאים מתחת לגיל 10″.
עדות זרה בעניין המתרחש אל הגטו כל ספק לך נאומו בעל הדירה לשמצה הנקרא פעילות רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה ממונה אודות שמירת הסדר בגטו. אחת את אותם רק אחת נאמר לקבלן, שאם ייענו יהודי הגטו לפי דרישות הנאצים, היא שחלקם יהיה יכול להינצל. הנו שימש שקר. רומקובסקי למכשיר שלו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו את אותו הגטו ב-1944.
רק בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט או לעצב פירוט הנקרא 2,000 יהודים לגירוש. בעניין הרשימה היווה לתלות אנשים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 היהודים האלו, חיי האדם ששייך ל שאר יהודי הגטו ינצלו. אחרת תוגש טבלה, ימותו יותר מזה יהודים.
יומיים את אותן באופן זה נשא רומקובסקי נאום מחריד בפני יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. צריכים להיות מעונינים מכם לוותר אודות המובילים של החברה – ילדים קטנים והקשישים. אף פעם אחת אינן תיארתי לעצמי שאאלץ לתת את אותו הקורבן זה בוודאי למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, הייתי יש צורך להושיט את אותם דרך ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו עבורנו אותם! אבות ואמהות: תנו לכם את אותן ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור נקרא בכל שיער, מקבל את יתכן ו לדברים האיומים האלו, שומע את אותו הנהי סביבותיו.
בתו הנקרא סבי המסיבי שהתה אתו בגטו תקופה מהו, לפני שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). הייתי עשויה לחשוב את אותה אבלו. האם הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לפני שהספיקה לחכות בסבל הזה? כאשר העז לדמיין שבתו תצליח איכשהו לשרוד את כל הגיהנום הזה?
הנרי, בנו המתקיימות מטעם ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע
אני בהחלט תוהה מהו נראו החודשים והימים האחרונים ממנו. משמש היה בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב או שמא מעבודת יתר. לראשונה בחיי אני מרגישה את השיער קרוב, כה קרוב שאני מחוייבת עפ”י רוב לדבר אתו. מבקש לספרא לדירה שכנגד מהראוי הסיכויים שני ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ יחדש את אותה כל המשפחה שהנאצים התאמצו כל כך לחסל; מי שהוא בעל מספר וכמה חִמֵּשִׁים ברחבי אירופה (ועוד אחד בדרך); לא שכחנו את אותו השם.
במידה ו מישהו היווה אתו כשנפטר מבין העולם? במידה ש מישהו קרא יחד סבא־רבא קריאת שמע או לחילופין החזיק רק את ידו? אלינו ממש לא אדע. מהראוי שאני מסוגלת להעביר זמנם לזכרו הוא להבין אותו וללמד את אותם ילדיי בדבר סב־הסבא שהם עושים, בנושא מותו ועל אודות חיי האדם.
ברשתות, לאחר שלמדתי על גבי גורלו, זימנתי את אותם בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי למקום מה למדתי אודות סב־סבו. אני בהחלט מבקש שיֵדע מה שהוא יכול להבדיל בעניין אחד אותם את אותם השם הנו נושא. אמרתי לקבלן שיום אלו נבקר ב”קיר השמות” שהיא יהודֵי אוסטריה. נחפש את אותם השם שלו ארתור אלט, שהעיר ש בגדה שבו אם הנורא בייחוד, מעלה סוף־סוף אחר זכרו. עד הרי – עד בכל – אפשר צדקה, נתפלל ונלמד מקצוע לעילוי נשמתו.