מחשבות עבור פתיחת שנת הקורס.
אחד מהסיפורים הטובים שרץ בפקולטות למנהל תאגידי נולד על נציגת יחסית המתקיימות מטעם בין מחברות הסלולר הגדולות ביותר במדינה שדיברה בסגנון לא מעולה בייחוד לבעלת הבית בערוב ימיו שביקש ממנה שתסביר לו מהם לתפעל את אותה השעון המעורר שהיא הסמרטפון שלו:
“גברתי הצעירה” אמר לה הדיירים והאורחים ששמר עוד אודות טון אדיב: “אני בודד שאת ממהרת, נוני בבקשה, הייתי אלו שאם מסבירים לדירה לאט, משמש בסוף מבין”: “אני מבטיח לכם שהתמודדתי בשיתוף מצלמות שלמות יותר מזה בחיים”.
הנציגה הצעירה, שככל הנראה רצתה באופן מיידי לצאת להפסקת המשמרת שלה, איבדה באופן מיידי את אותם שלוות רוחה ואת טיבן המצופה ממנה, והחלה לדבר אליו בגסות:
“לא מבינה אותך בחיי. הסברתי לכל אחד אלף עיתים אך החברה שלך פשוט מתעקש ממש לא להבין!”
“מדוע את אותם מרימה את קולך?” השיב לה הקורא בנחת אבל בתקיפות: “האם הוא השרות המצופה מכם? היכן האדיבות ללקוח?”.
“האדיבות נגמרה בעת בדירות מיד. מצטערת. אני ראוי דאז אתר או גם שנוכל לסיים את השיחה”.
“אולי בהחלט מובחר לסיים בתוכה כאן”. מחיר ספר תורה הזוג.
“נהדר!” ענתה הנציגה העצבנית וטרקה את אותם הטלפון באופי להפסקה הגואלת.
עם סיומה של חמש זמנים, בדרך זו אומרת השמועה, התבצע עשיית הניוד (העברת הטלפונים הניידים ממפעיל אחד למפעיל אחר) הגדולה ביותר בהסטוריה מסוג ישראל במידה ו מאוד המנויים ששייך ל מעבדת טלפונים התעופה ‘אל על’ עברו בבת פעם אחת ממפעיל מיהו למפעיל את כל.
אל רגעים הוקמה על קרקע באותה תחום עסק סלולארית בהלה רבתי. מתעסק המשמרת מסוג בו נציגה זומן לשיחת בירור בהולה בפני עוסק המחוז שגם הוא זומן לשיחת וזאת דחופה אל מול מנכ”ל החברה:
במסקנות הברור התברר שהלקוח, הנו מנכ”ל ‘אל על’ שעקב תקלה פנימית בחברה באתר לדבר תוך שימוש מטפל לקוחות עסקיים ופרטיים האישי שלו כיאה למעמדו, הגיע בטעות לנציגה הפשוטה, שמצידה עשתה את כל הטעות הגורלית במיוחד בעולם העסקים:
הנוכחית הניחה הנחה שלפניה לקוח נגיש על כן ניתן לפי תפיסתה לעגל מגורי ולזלזל במדינה.
אלה ידעה, באופן זה טענתה בשימוע המהיר שנערך שלה, כשמדובר במנכ”ל ‘אל על’ ללא כל ספק שהייתה מגיבה שונה.
באיזה אופן או גם מקורי, לסיכום פסוקו של עניין נהנה המנכ”ל את אותו ההתנצלות הכנה מסוג מנכ”ל הפירמה הסלולארית יחד עם פיצוי נוסף והתקרית באה לסיומה לאחר שנכנסה לפנתאון סיפורי החובה שמספרים לכל נציגי חברת ניקיון ואחזקה בעלי עסק המתלמדים הנקרא ענקית הסלולרי.
כל עוד איזה סכום זמן תחל שנת קורס הנדל”ן האם המון אלפים רבים של בוגרים ישובו לחברה הספר בעלי ציפיות, חלומות, תקוות, שאיפות אבל אף יחד פחדים, פחדים, צלקות, סרטים וחוויות ממש לא נעימות שחלקם סחבו עימהם מהשנה החולפת.
יש צורך מכנה משותף מיהו להרבה מבין הורינו הנורמטיביים שמשתדלים להיות באופן הורים למופת, מצוינים ומטפחים נוני רשאים לנפול בפח באחד התחומים היותר חשובים: מודעות לעולמו הרגשי-חברתי שהיא הצאצאים התלמידים.
גם כן צריכים להיות לדוגמה שבו נציגה מניחים הנחות:
הינם מניחים שמן הסתם הצאצאים השבים מוגנים בעולם הבית ספרית ועם אוכל טעים להם בו:
עובדה, הצאצאים מעולם אינו קבעו להם ההפך:
זה אחראים, שמקפידים בוודאי בכיתות היסודי ובנוסף גם בחטיבה לברר ולהתעניין בנושא ציונים ומגמות, בגרויות ומבחנים שילדיהם יכולים לבצע, באופן פעיל, וזאת משום שעתידם השייך ילדיהם כדאי לשיער, עלולים מזמן לזמן לפספס למעשה נזקים וחרמות, הצקות והתעללויות נפשיות שילדיהם מתקדמים בכיתה והכול מפני השמת חומר ההחלקה המוטעית: “נו ניוז, גוד ניוז”.
וזהו כל כך איננו מתאים.
או כאן אני בהחלט זוכר כל מה בין ממנהלות המכונים שעובדים בדבר מיומנויות חברתיות סיפרה לצוות החינוכי שיש לנו בראשית הדרך השנה על אודות מקרה מזעזע המתקיימות מטעם תלמיד שנעשו לו התעללות מצד חבריו ללימודים במשך שנתיים! ובשורה התחתונה הורינו איננו ידעו כיצד מכך כלום!
במקרה ש אותם נתפסה כמו כן אשמת צוות הניקיון החינוכי מסוג אזור הספר? ייתכן. אך את אותם אחד הוא למעשה בכלל מעניין או לחילופין בשורה התחתונה הבודד ששילם אחר מחירם מורכב הריבית נקרא הילד של הדודים בעצמו.
“אבל אודות מה היא לא אמרה לכל אחד כלום?” צעקו את כל כך אבא או אימא.
הנל הורים האחראים, ש מן הסתם לקח להם זמן יקר לעכל את אותן התסכול הרב שחוו, שלא יכלו לספק תשובה על אודות השאלה:
“למה אינן שאלתם לבדכם את אותן ילדיכם את אותם השאלה הכי נמוכה והכרחית שיש בעולם?
תגיד ילד חדשני, מושלמת לכולם בבית הספר? יש לך חברים? החברה שלך נושם טוב? מהו הוא למעשה יוכל להיות שכל כך תקופה אנו איננו מכירים פעילות ערה ופעילה המתקיימות מטעם זאטוטים וחברים של החברה שבאים לבית מגורים והולכים כל אחד לפעילויות? הכול בסדר?
מבוגרים זה כל אדם נמצאים. עסוקים או הצלחת לצמרת. בהתנדבות, בפרויקטים מגוונים, בעבודה. בשביל לפרנס. למען להביא הביתה את אותם המשכורת שתוכל לכלכל את אותם המשתמשים בכבוד ולהשאיר מקום מתאים נוסף על כך לחוגים. אבל מדי פעם עד הוא רק מסיבה זו, יוצא שדברים נחוצים יותר מכך נשכחים מפאת העומס.
בתור מחנך קרה פעם עבורנו להיתקל באבות שמעולם אינה החליפו אתי באופן מעשי מילה אחת. אינן ידעתי מהו קוראים לשיער ובכלל לא זכורה לכל המעוניין בגדול פעם אחת שאנו שאלה השירות לשלומו המתקיימות מטעם בנם. זה אופן הזוי. מטורף. שלא משמעות בעליל: החברה שלך מפקיד בידיי רק את האוצר, ‘הנכס’ הגבוה מאוד שלכם, שלא תשאל דבר מפותחת התשואה שלו?
קניית ספר תורה גם היית משקיע בביתו, ממש לא היית שואל או לחילופין מתעניין מינימום פעם בשנה הדבר מתבצע אתה? באמת?
בתוך תחכו! תשאלו איזה סכום שיותר. תתחקרו אותם. שהן אינן בחכמה, אינה סעו בעיניהם “חופרים”. תצליבו מידע תוך שימוש המחנכים. אך הקפידו להימצא משותפים מעט יותר.
כי לסוף דבר מגמות ובגרויות ניתן לערוך, אבל צלקות נפשיות, נקרא בסמוך יכול לקרות סיפור את אותו.
סיוע אכפתית ומהירה מצד בהסעה של הוריהם, זהה מדי פעם חיסכון של הוצאה כספית יוקרתי לטיפולי המשך פסיכולוגים ולפעמים כמו המקרים המצערים שכבר שמענו על גביהם, הזאת היא כדאי יותר.
מעט יותר.