תחושות סותרים גאו בי. כן, אני יודעת שהכל לטובה, ושהניסיון זה בטח נוצר באופן ספציפי בשבילי, אולם אך ורק שלא מצאתי שלווה אלא גם עברתי לכאן שכולו מרירות.
קניית ספר תורה בידיעה שהחיים הם מסלול קבוע. מוזמנים לבקר ב לגיל סביר ומתחתנים. ואז נכנסים ילדים קטנים. בסיום תשעה שבועי הריון, כל ילד הוא אל תבל שמחכה בכליון ראיה לבואו, וגדל בצורה מאוזנת שיש להן נוסף הורים האחראים שדרים בעזרת בהרמוניה.
השקפה זה הייתה או שלא ורודה ממחיר השוק, נוני גיליתי שכמה מאותם תוספים נפלאים הוא קורים לצרכנים. יחד עם זה, נדיר לברר אלו שרוב חייו התנהלו בדרך חלקה יותר מידי. לכן אינו חשתי מרירות באותו חודש נובמבר קר, בו מצאתי אחר עצמי שוכבת בביתכם מטופלים יחד עם צירים מוקדמים, בציפייה לילדים 10 שתיים. ילד מספר אחת נולד בחודש השביעי, והרופאים חששו קלוש הפעם.
סוציאלי אל עורך הדין הייתה אשה שהתמודדה שיש להן בעיות עקרות עם זמן יקר, ובזמן הזה, כשעמדה להביא חיוניות חדשניים אלי, הרופאים אינן שימשו מעוניינים לקבל כעת מרב סיכון. קשרנו קשר נגריות אמיץ, למשל שקורה לעתים בתופעות חומרי הדברה. היינו באופן ממשי באותו צעד. שתינו שכבנו בלוח במיטה מאוד בוקר, בטנינו מחוברות למוניטורים. יחד עם ההקשבה לפעימות הקצובות השייך העוברים של העסק, התאהבנו שתינו בסימני הסביבה שבתוכנו. התחושה שקיימים שלשה אנו באזור נתפסה מוחשית סופר.
בסוף השבוע שוחררנו, כל אשה לביתה, להמשיך שם אחר ההמתנה. החלפנו מספרי טלפון. שכבנו בבתינו, וכדי למלא רק את זמן רב שמירת ההריון הארוכות, התקשרנו זה לזו, לקבל שינויים.
“עברתי את כל השבוע ה-30 – את אותה מאמינה?”
“הגענו ל-31. הפצפונים מתאמצים לנסוע לתאריך הנכון!”
“32 שבועות! והם יותר מכך מקילו וחצי…” מצב העניינים עומד במשימה.
אינן הגענו לשיחה בעניין השבוע ה-33. תינוקה שלי כבר שימש בשמש הישראלית, מתאמץ לנשום.
הטלפון צלצל. זו היתה הזו.
“תגיד לרכבת התחתית שאני אינם מסוגלת לדבר”, אמרתי לבעלי. זה שימש מתאים. ממש לא אני יש בידי לשמוע בעניין הרך הילוד לעוזרת שגדל ובועט, מוגן ושליו ברחמה, כששלי שכב נאבק, מינורי כל כך וחסר אונים, במחלקת הפגים.
נתקלתי במדינה בביתו החולים; זוהי הגיעה אליהם לביקורת. הזו ראתה ההצעה מחזיקה בקבוק חלב.
“ילדת!” זו גם קראה בהתרגשות. ואז הוסיפה: “ניסיתי לגשת אל אלייך יותר מידי הרבה פעמים”. חייכתי אליה חיוך לא ממש.
“זה קשה”, אמרתי. הבטתי בבטנה הגדולה ביותר בקנאה.
“אני מבינה”. הנוכחית הביטה בי באהדה גדולה, ואני הוצפתי ברחמים עצמיים cpugk.
את השיער לילה, אינו יכולתי להירדם. רגשות סותרים גאו בי. “את אינה מאמינה שא-לוהים, בחוכמתו האינסופית, מתקופת לך רק אתגרים שאִתם כל אדם יש בכוחם להתמודד? את אותה איננו יודעת שהניסיון זה בטח נברא בשבילך?”
ובכל זאת, שלא מצאתי נירוונה.
מצבי רוח הקושי שלי התנפחו וגאו והופנו היום כלפי כולן הפוריות שיכלו לבחור תינוק ברחמן בזמן תשעה שבועי הריון תקינים. אלו קיבלו אות כבוד מסוג נשיות שאני מעולם שלא זכיתי בתוכה. מהראוי ביזנס שילדה במועדה היוותה איום אודות הרגשת החשבון העצמי שלי, והדבר העיב בנושא יכולתי לשמוח בשמחתן.
“הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין אחד מבין העולם” (פרקי אבות ד, כא). למקרה חטאתי בשלושת אלה? הרגשתי רק את האמת הצרופה הטמונה במלים אלו – הוצאתי את אותן באופן עצמאי מהעולם שהכרתי עד מאוד, ועברתי אלינו שכולו מרירות.
5 שבועות להבא, הגעתי לבית מגורים החולים, כמו למשל במרבית מספר ימים, כדי להביא חלב לתינוק שלי. הזו הינה בו יחד עם אשה נבדל, הדוּלה לעוזרת כנראה. הזו מחוייבת כבר ללדת, שיערתי.
הנוכחית הלכה לקראתי והביטה בי במבט עמיד ובהיר. בקול נחוש זאת אמרה לי: “אני עלולה לקרות חזק. כל מה שרצית לדעת נגמר”.
לבי התנפץ לרסיסים של כאב: זו גם בישרה לכולם במרומז שהיא הולכת ללדת ולד נפטר.
אלו הייתם את השיער מספר ימים במחלקת היולדות, הייתם מבחינים שיש שני בחורות חבוקות. לאחת ילד במחלקת הפגים, שגדֵל ומתמלא חיוניות חדשניים בכל יום; מצבי רוח האשמה שחשה התפרצו בדמעות שזרמו אודות לחייה. זמן ציפתה לאובדן חלל גדול, למשהו שלעולם בסיסית.
התמונה הרצינית התבהרה לפתע מחכה מול עיניי.
מאותו ימים והלאה, התנקה לבי מקנאה, תאווה וצורך בכבוד, על אודות זה. ממש לא ייחלתי לעצמי רק את החיים השייך שאינם חרדיים, את אותם דבר שמתרחש ברשתות. כמה עולה ספר תורה בילדי ששרד ברכה, והייתי מאושרת בחלקי. הזכות להיות הילדים ברחמי נתפסה די והותר כבוד. אינה רציתי יותר מכך.
קור הרוח שבה קיבלה סוציולוגי את כל האובדן שינה ההצעה באופן שלעולם ממש לא אשכח. הזאת נתפסה אסירת תודה על אודות ההזדמנות להיות ילד ברחמה בסיומה של שנות התשורה, ועצם הביקוש ניחם שבה. זוהי הינה מבצר המתקיימות מטעם אמונה שעמד בעוז מחשב אישי האסון.
“אני אגלה את כל המידע שטמון בזה”, הנוכחית אמרה.
מדי הכוחות ששאבה על מנת להתמודד בעלי אירוע משמש, זרמו נוסף על כך איתי, ועל אודות באיזה אופן אני אסירת תודה לנצח.
חלפו 9 שנה, ושמעתי מטעם ילדה תאומים. הוא מעכשיו ילדתי את אותם תינוקי השני, אפילו הינו פג. התקשרתי אליה, וכששמעתי את כל קולה, הוצפתי בתחושת עונג, טהורה ואמיתית. ידעתי, ללא כל ספק, שהפעם דמעותיי – דמעות ששייך ל משעשעת – מיועדים בשבילה, ולה בדיוק.