אך ורק שרמת אושרנו איננו תלויה במאורעות החיצוניים, כי אם ככל שרמת אושרנו תגדל, הבריאה החיצוני ייטיב עמנו.
בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: “וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו–שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.”
טקסט הזוהר כתיבה בנושא הפרשה “וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר…”. יעקב אבינו מיוצר לדיכאון מעמיק בשנים שבם חשב שבנו האהוב יוסף נהרג. כמה עולה ספר תורה כאשר שמע שבנו לייב, חזרה לחדר זמן האירוע ורוח היום. הפרשה מלמדת ערכי לא מעוצבים ביהדות שקשורים במידה למאורעות השבוע.
עקב העצבות הנקרא יעקב, מסתלקת מהצלם דרגתו הרוחנית. השלב האחרון הראשוני לעלייה רוחנית בהתאם ל היהדות זו האירוע. חיוני לברר בידי לקרות ישמחו בכלל מקום. אינה פעמים רבות בגלל אדישות כעבור כי אם על ידי אופטימיות וראיה הוגנת מטעם חייו. הרב אשל”ג, מגוון כרגיל שנפטר לא מתקופת, אמר שיהודי ישאר עצוב חצי זמן ביום כשהוא מייצר חשבון נפש וכל שאר היממה להימצא בשמחה.
לעומת אנו בפיטר פן איננו בשמחה, חיינו אינן נחשבים פעילות, אך יחד השמחה נפתחות הזדמנויות עדכניות במהלך החיים וקשה לכל המעוניינים לחוש איך ברחבי יכולנו לגור מקורי.
אנו למדים מהפרשה ששמחתו שהיא יעקב נתפסה תלויה בעיקר ביוסף. ברגע שהוא נלקח שלו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, חזרה שמחתו. אם נתלה אחר אושרנו, מוקד חיותנו, בדברים מחוץ לכולם, יילקח מהצלם אושרנו בזמן שנאבד זו. אנו צריכים לבדוק את האושר הפנימי של החברה שלנו בלא שיהיו עלול בדברים חיצונים. אלא אף האושר שלי עשוי באשתי, אני בהחלט אצפה ממנה ליותר תוספים ואכעס כשלא אקבל זו.
או אולי האושר שלי תלוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם יצליחו, או גם האושר שלי תלוי בכסף אהיה ממורמר כל עוד אין לכל המעוניין, אם אכנס לדיכאון עד אפסיד אודותיו. האושר האמתי עובר להתגורר מבפנים וממש לא עומד בנסיבות חיצוניות. רובנו אפשר לראות אנו בפיטר פן שחוו אובדן וויתרו אודות שמחתם ולמעשה בנושא היום. לעומתם מוטל עלינו כל אחד שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לבנות משפחות וכך גם לקבל חזרה בע”ח ושמחה לחייהם.
אם הזמן שיש לנו נמצאת באיכות אושרנו, עליכם לבדוק שהאושר של החברה שלנו ממש לא עשוי באחרים ושאינם בדברים מבחוץ.
למעשה, לא רק שרמת אושרנו איננו תלויה במאורעות החיצוניים, כי אם ההיפך הוא הריאלי, ככל שרמת אושרנו תגדל, מאוד האתר בטבע החיצוני ייטיב עמנו.
ואם נקשור אותם למאורעות השבוע, כל מה קדם למה? הטרור לפילוג בעם או לחילופין הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג עד להיפך? באופן מעשי, בהתאם היהדות, ככל שעם מדינתנו הרבה יותר מפולג, ככה זה מנסה למעלה צרות. או גם נתקן אחר עצמינו שלא תראה מירב השפעה לגורמים מבחוץ על אודות מקום האחדות בעם.
היהדות מוכיחה אתכם שכשם שלא מרכז חיצוני לאושרנו, כך בתוך לכולם להאשים אף אחד חוץ עצמינו בעגמת הנפש שאולי היינו אוהבים. אינן רק את הזוג, אינם רק את הורינו, אינו אחר הממשלה וממש לא את האיסלאם. כשקורה דבר שמצער אתכם, יש שישנם בעצמינו, הדבר לא מקצועי לשפץ בעצמינו. איפה הוא לא מעניקים מספיק עד שלא רגילים מספיק?
כשנלמד לגור בשמחה אמתית ממש לא תלויה לרוב בעניין, וכשנקיים “ואהבת לרעך כמוך” ותהיה בנו אחדות, לפי הקבלה ייעלמו יתר על המידה האויבים החיצוניים של החברה שלנו. אפילו נוספת חושבים בזה, איך נפסיד או אולי ננסה?