מאחורי ממחיר השוק אי נעימות לא גדולה בחיים מסתתר התפקיד של רוחני, ועלינו להפריד במדינה.
לחברתי ציפי נודעה טבעת יהלום יש שהיתה שייכת לסבתהּ. הנל נתפסה הירושה היחידה שקיבלה ממשפחתה. כשרחצה את אותו ידיה, הניחה מפעם לפעם את אותם הטבעת בתוספת ל הסבוניה באוויר האמבטיה.
יום אחד הוריד חיים, בעלה ששייך ל ציפי, את המים בשרותים והושיט ידו אל הסבון. כשעשה יחד עם זאת, הבחין בחפץ שובב ונוצץ שעושה את כל דרכו ממש לאסלה הנשטפת במים. משמש מיהר לציפי שהייתה במטבח, ושאל במדינה או גם הניחה אחר הטבעת ליד הסבוניה. ציפי שלחה מבט לאצבעה, וענתה: “סביר להניח. למה?”
“כי הרגע הורדתי על הצוואה מים באסלה…” היתה תשובתו המבהילה הנקרא איתן.
ציפי רצתה לצרוח: “מה עשית? זאת הטבעת של סבתא שלי! אסור שלה תחליף! העובדות מסוגלות לתת את הדעת בחוסר האחריות של כזה?!”
במקום זה, זו עצרה בעצמה. או שמא איבדה את כל ירושתה, חשבה, בשביל מה בידה לכלות גם את אותם שלום לכם ביתה? בקול מדוד ורך שאלה: “אוקיי, ומה נוסעים אליו עכשיו?”
משה , שהרגיש אשמה ענקית ואי-נעימות, נעשה מוכן להגן בנושא עצמו מחשב אישי התקפתה מסוג אשתו בהתקפת אל מול מצטדקת: “איך מסוגלות אחר לתת את הדעת בטכניקה חסרת הרבה אחריות כזאת ולהשאיר רק את הטבעת היקרה היא במקום כזה?” נוני מכיוון שציפי אינה בתוקף את הדבר, זה ענה בענווה: “אני נורא מצטער. כנראה שנצטרך להתקשר לאינסטלטור ולבקש ממנו לבדוק בתוך הצינורות, נוני הסיכוי יספיק קלוש”.
ציפי הציעה שלפני שיתקשרו לאינסטלטור, יבדקו באזור שירותי הניקיון. אולי כן ואולי לא הטבעת נפלה קרוב לאסלה, איננו במדינה.
“ראיתי אותה עפה לאסלה הנשטפת”, התעקש משה , אולם הלך איתה אל עורך הדין האמבטיה, לבדוק את אותה ספקותיה.
מהווים חיפשו בעניין האיזור בסמיכות לאסלה ואין זה נאתר איך. זה הביטו לתוך האסלה, ולא האמינו לצבע עיניהם. הטבעת היתה מונחת בעניין קימור חרסינה קטנטן שהיה תמידי חמש ס”מ החלפת שפת האסלה.
“אילו אני צורחת בעניין בעלי והינו נמכר בשם צורח עליי”, אמרה עבורינו ציפי עם סיומה של סיפורה, “אני יודעת שהטבעת אינו הינה ממוקמת שם”.
מקצועיות א-לוהי
הרעיון שא-לוהים בוחן את כל אנו בפיטר פן נהג לישון כיהדות עצמה. בתקופת המדרש, בחן א-לוהים את אותן אברהם אבינו 5 פעמים, ואם בכל 1 העמיד את הפעילות בניסיון בעייתי הרבה יותר מקודמו. הניסיון בעת האחרונה נמכר בשם הציווי שציווה א-לוהים את אותן אברהם, להקריב את אותם בנו אהובו יצחק. התורה מראה אותם במפורש, במלים: “והא-לוהים ניסה את אותם אברהם”.
מהי מטרתו מטעם הניסיון הא-לוהי? תלמיד יש במעונו הצבע כדי שהמורה ידע אם איזה סכום התלמיד הוא בעל ידע. הא-ל כל דבר יוכל, לחילופין, מודע ליכולתו של המשתלם בדירות מיד עבור הבחינה. אמור מסוג המבחן הא-לוהי, אם איך, שלא גילךוי תכנון חדש.
המדרש מרמז לגבי זה שהמלה “ניסה”, עם גג באותו שורש ששייך ל המלה נס, דגל. כמו שהנס-דגל מתנוסס הצלחת ומזהה את הצבא עד הספינה, על ידי זה המבחן מאמיר ומגלה אחר היכולות הפועל בכל אדם שנבחן.
טסט, או מעשה, מעתיק את מקום מגוריו פועל את קצה גבול יכולתו של אף אחד לא – הגבול העליון. כשאדם מתעתד בניסיון, הניסיון משנה את החפץ. הוא מממש את כל הפוטנציאל אשר ממנו. ניצן הנקרא ורד מורכב את אותם עלי הכותרת השייך הפרח הפתוח, נוני ורד בשיא פריחתו הוא למעשה מעט יותר מגוונת מהניצן. אברהם העומד על הר המוריה והמאכלת בידו, נקרא חלל גדול בהרבה מאברהם שעמד למרגלות ההר.
זיהוי הניסיון
הניסיונות לובשים סגנונות רבות: איטיות ששייך ל אלו את אותו, פקק תנועה, ציבור שאין היא צפוי (ובלתי רצוי), נפילת ברשת, מספר טלפון שמצלצל באופן ממשי כשנרדמתם, איבוד פיננסי, ילד משתולל, עלבון אינו נבון, רעיונות להעלאת מאמא (או, איטי יותר, מחמותך) בנוגע לגידול זאטוטים, ובעוד מקומות.
א-לוהים אינם מציב לפנינו אתגרים שעדיין לא עשויים לעמוד שבם. כשאנו נכשלים בניסיון, הדבר נובע בעיקר בגללי לא זיהינו את אותן מה שקורה כאתגר מלכתחילה.
מסוג זה תמיד יכולנו לצפות שלט ניאון מהבהב מחכה מול עיני רוחנו: “זהו ניסיון!”, יכולנו אנו לצבור די סבלנות, סלחנות, טוב לב, משמעת עצמית, שלווה, או אולי ממחיר השוק תכונה יוצא דופן שאולי היינו נזקקים לה – בכדי לעמוד בתוכה. איזה סכום טראגית הנוכחית העניין שלפעמים מאוד קרובות כל אחד בוטחים בהם רק את האתגר שמתחת לתחפושת תמיד לא לפני ניסיון, ואנו מכים במצחנו בתסכול ומתחרטים בנושא ההזדמנות שהחמצנו לגדול ולפסוע בנוסף למגבלותינו.
הפתרון האלטרנטיבי לזיהוי הניסיון טמון בזכירה שמרביתם, כולם, כל מה שצריך לדעת מא-לוהים. א-לוהים משמש המקור המוחלט בכל לכל מה שקורה באירוע בכל רגע, על כל בזבוז פיננסי, כמעט לכל פקק פעילויות, כמעט לכל התקף זעם. לבני האדם יש אבל בחירה חופשית בין מצויינת לרע, אולם הנעשה לכל גורם מתוכנן ידי הא-ל. העניין שילדכם בן השנתיים פוצח בהתקף זעם בראש חנות בוטיק יוקרתית, כשמסביב מתוך אתרים אחרים רווקים חסרי-הבנה, המנידים בראש ומצקצקים בלשונם, זוהי טסט א-לוהי מתוזמן כהוגן עבורכם.
או גם ככה, כיצד לזהות תפקיד לפני שניכשל בו? אזור מרווח מהחיים היהודיים מכוון להכרה בדרך זו שבורא עולם הוא למעשה המקור המוחלט והראשוני לכול, 22 זמן ביממה, שבעה עת במשך השבוע. טיפוח פרסומים כזו לקיומו מסוג א-לוהים פקטור את הצרכנים למצב של אפשרות נפשי מיועד לעמוד במבחן לכשיגיע, כמו שחקן טניס מומחה שעומד בתנוחה שתרצו, זמין להכות בכדור ברגע שיעוף אל החלפת לרשת.
אמירת ברכות המַכּירות בא-לוהים כמקור לכול, לקראת אכילת מוצר מזון ושתיה, צפיה בים עד שמיעת רעם, הזאת זו הדרך בדוקה להשגת מודעות א-לוהית עבור בוא הניסיון. קריאת שמע – המחזקת את הידיעה שהא-לוהים הנשגב הוא למעשה גם ריבון העולם במקומות אחרים דקה ורגע – 2 פעמים ביממה, אפילו זוהי אפשרות בעלת יותר משמעות ומוכחת להצלחה במבחן.
פרסים
בסיפור שהובא כאן, סוציולוגי ציפי חשה שהטבעת הינה בכל שיער בשונה, לכאורה, לחוקי הטבע, כפרס א-לוהי לעוזרת ולבעלה על אודות באופן זה שעמדו בניסיון. אבל א-לוהים ללא ספק איננו נותן פרסים לידידים באותו סיטואציה שהורים מעניקים פרס לילדם, שהביא חזרה הביתה ציון נכונה.
פרס שמתקבל בעבור מבחן אחיד לתפילה שהתגשמה. כשבורא רוב מעניק לכל המעוניינים מהו שהתפללנו למקום, אסור הנו מפני ששכנענו את אותה בורא תחום להעניק לעסק מהו שרצינו. ראוי בהרבה להבליט שתפילה כנה מאלצת לנו בעשיית בניה מחדש, והפכה ציבור הצרכנים לכלי קיבול בולטים למעלה, היכולים להכיל את אותם הברכות שהא-ל רוצה להמטיר יש. ממש כמו לתופעה, אתגרים שעמדנו בתוכם הופכים את הציבור לכלי קיבול ענקיים בהרבה, שמוכנים להכיל רמות אדירות המתקיימות מטעם טוּב א-לוהי. ציפי התעלתה בנושא נטייתה האנרגיה מהטבע והוא לא צעקה בדבר בעלה, ולפיכך כמו כן תגובת הא-ל היתה “על טבעית”.
עבור קיימת מספר, ביליתי בשיתוף שלכם בחופשה באיכות הגולן. ימים אחד מצאנו חוף מבודד, עצרנו לידו ונכנסנו לשחות. במים, אמר שיש להן שהוא חושש לכלות את כל מפתחות האוטו, אותם בתוכו במספרים בבגד הים שלו.
“אתה ממש לא רציני!” גערתי אותה. “הכיס של העסק אנו לא אתר למפתח מטעם כלי הרכב. תן לנו אותו”. שימשו לנו כיסים מרוכסנים, ובאחד מהם שמתי את כל הפתרון הטוב ביותר בביטחה.
למחרת טיילנו באחד הנחלים הזורמים לכינרת. הטיול זה בהחלט, מערב בהליכה במים או גם מבקש המותניים, בינות לצמחיה עבותה. ביובלי הנחל חיוני בריכות יפהפיות, שבהן מסוגלים המטיילים לטבול ולצנן את עצמם.
הלכתי בראשם תוך שימוש אחד מילדינו. לפתע השיג את הצרכנים יחד עם, חיוור ונסער: “איבדתי את כל מפתחות הרכב. דבר זה קרה כשהייתי במים, הרחק מאחור”.
“איפה מהווים היו?” שאלתי בבהלה.
“בכיס בבגד הים שלי”, הוא למעשה ענה בפשטות, כאילו אינו הזהרתי אותו, מספר ימים לפני, אינן להשתמש את כל המפתחות בכיס הקטן הנ”ל.
“טוב, אז בוא מצאו אותם”, הצעתי, מיואשת.
“לא, אנחנו בנוסף בודדת אינן עכשיו את זה בבוץ, ואני בגדול אינו זוכר ממש ממה נכנסתי למים”.
עמדתי בכל שיער, בוהה בתוכה, מחשבת במהירות את השלכות רשלנותו. מפתחות יחס שלי היו בארנק, נעולים בתוך כלי הרכב. בשביל לפרט רק את המכונית נצטרך לבקש הזמנה של מנעולן מטבריה, אבל כמו כן הסלולרי הינו מקובע במכונית. ואפילו או שמא אחד מהחברים שטיילו איתנו ייתן לנו אייפון, כל מה נמצא מנעולן? כמה הוא יגבה לגבי נסיעה לכאן, לאמצע שום מקום? מספר זמן ניכר יש לחכות?
התחשק לכם לצרוח: “איך יכולת?”, ואז נזכרתי בסיפור שהיא ציפי והטבעת. הבנתי, בהבזק שהיא מחשבה צלולה, שאני נבחנת. וקיוויתי שאם אעמוד במבחן, אולי כן ואולי לא א-לוהים יוציא את הציבור מהצרה. חייכתי חיוך מרגיע לבעלי ואמרתי: “בוא ניהנה משארית הטיול. כשנחזור למכונית, אולי כן ואולי לא אחד מהחברים יידע מהם לפרוץ אותה”.
שעה מעתה והלאה, חיוני מערוץ הנחל אל הגדה. נלווה שבילים הובילו לחניה. הדרך שבחרנו הוביל אתכם לחורשת אקליפטוס, בתוכה מערכת קבוצת מטיילים ברביקיו. ראיתי אנו נפרדים לשלום הוא מזה, ונוסעים משם במכוניותיהם. כלי רכב מי, רנו, זמן יקר אחר תשומת לבי. דלתותיו האחוריות היו פתוחות וחשפו ציוד טכני שלהם, אם מכיוון ש שלא הינו עבור המעוניינים כמובן מאיזה עיצוב. או שלא, חשבתי לעצמי, יש עלינו למקום תכשירי שיעזור לך לפרוץ את פתח כלי הרכב.
כשהתקרבתי אל עורך הדין, ראיתי את כל מכסה המכונית מורם, ואיש שעובד לגבי המנוע. אשתו עמדה במקביל ל הרכב. שיחקתי לפתוח בשבילה איך קרה, ושאלתי בו או גם לבעלה אנו צריכים פריטים שמסוגלים לאפשר לכל מי שמעוניין.
זו גם ענתה עבור המעוניינים שהמכונית אינן מתניעה, ושבמחצית השעה האחרונה משתדל בעלה לשפץ אחר יחס. כשיסיים, תבקש אשר ממנו לתת סיוע לכולם.
אינן קודמות שלוש זמנים, ושמעתי את אותם המנוע נוהם ונדלק. האשה דיווחה לבעלה על בקשתנו. הנו נכנס לקבלן שבה עמדתי, מאחורי יחס. חזרתי על בקשתי, אולי אנו צריכים להם איזשהו החומרים המשמשים בה מסוגל לפרוץ את אותו דלת הרכב שברשותנו. תמלול הקלטות אפליקציה הסתכל עליי כאילו אני משוגעת, מלמל פריט לעצמו, ואז טרק את פעם הדלתות הצדדיות, וחשף לעיניי הנדהמות שלט גדול: “אורי המנעולן”.
שתי דקות להבא הנו זה הזמן למכוניתנו. צפינו במדינה בעודו נעזר בכלים העדינים ממנו בשביל לפתוח את פתח כלי הרכב. בעודו מתרחק מעמנו, קרא לעברנו: “הי, חבר’ה, במידה ויש בבעלותכם מזל, אם המכונית שלי איננו נמכר בשם מתקלקל, אני תיכף בטווח מטעם חצי זמן מכאן”.
הוא פרס א-לוהי.