מחיר עלות הכנסת ספר תורה

עוני, תגובות, משברים עצמאיים, רעידות אדמה ואסונות אחרים – נגלה שהסבל טבוע בבריאה. למה? מה אפשרי להתמודד איתו? ומה אפשרי להוסיף ממנו?

סבל יכול לקרות האבן הנגף הגדולה בשיטת להכרה בא-לוהים וליצירת טכני יחסים עמו.

דיונים תיאולוגיים עמוקים, מאוד בדורנו, נחתמים שונות בשאלה: “איפה נקרא א-לוהים בשואה?” עד “אז מדוע א-לוהים מסייע ב לילדים קטנים לגווע ברעב?”. פעם התשובות שרווחות היום, הזו שלא-לוהים אין כל מיזוג לסבל זה או אחר שבא אודות אנו מסוימים. היהדות, לעומתם, עשויה בעניין דעתה שלא-לוהים יש צורך מיזוג בכל סבל אשר הוא. כך, בדף הנו נתאמץ לחדור מבעד למסכו האפל המתקיימות מטעם הסבל, בשביל לראות א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לנו מצד העבר כתבה הבאה.

הבה נחשוב על אודות דמויות היסטוריות שנחשבות ל’אנשים גדולים’. מהם הפך זו לגדולים? נחשוב כמו למשל לגבי נשיאה האהוב שהיא ארה”ב, אברהם לינקולן. על מה רבים למעלה באמריקה מעריצים את לינקולן מאפשר, נניח, את אותו ג’ורג’ וושינגטון – הגנרל העצום והמנהיג המייסד, או שמא אחר תומס ג’פרסון – מחבר הצהרת העצמאות? הדבר זו גם אקסיומה חשובה: אנשים מעריכים את ההישגים על פי מידת הקושי. אברהם לינקולן – שנולד בצריף מסוג עץ, למד לנוכח פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד בשביל להגיע לביתך מעצב השיער, והתייתם מאמו בגיל שובב – נקרא בעינינו כדמות הרואית יותר מעניק ג’ורג’ וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או גם תומס ג’פרסון ממגדל השנהב השייך מונטיסלו. עד נבדק אחר איכות החיים מסוג אנשים שכנראה אנו מחשיבים בתור ‘אדם גדול’, ניווכח שהם כבר שימשו זרועים בקשיים ואתגרים.

מאמצים פשוטות שלא נתפסות כהישגים. אדם זוכה בתשבחות בנושא היכולת מהם ללכת בתקופת חלל הבית, אך יאללה, בוודאות, משמש נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק על כל שלב. באיזה אופן, למרות שרובנו מעדיפים פועלים שאינם קשים, כל אחד בטוחים שגדוּלה הזו תוצאה מטעם התגברות בנושא מכשולים.

ממחיר השוק קושי שהחיים מציבים לפנינו כשיר להיתפס אם כסבל או אולי כאתגר. או לחילופין נגדיר את אותם הקשיים שלנו כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות עד בדיכאון ושיתוק; בכלל מצוקה, נהפוך להיות באופן קרבנות. או אולי נציחין אחר קשיינו כאתגרים, נגייס את אותה עוצמת הסבל והפוטנציאל שברשותנו להתמודדות בעלי האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים לתוך מישהו כדורסל, הוא למעשה עשוי לחמוק שלו, לספוג ממנו חבטה, אם להחכים את החפץ ולהתחיל לרוץ.

במשחק חיי האדם, באופן מעשי אחרת נצליח לקלוע, עצם הריצה שלנו בשיתוף הכדור תהפוך את הצרכנים לאלופים. אישה שהכרתי, עד לחמישה הילדים, לקתה בגידול בליבם בראשית שנות הארבעים לה. זאת הגיבה בגבורה, כשהיא עוזבת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. זוהי מעולם לא התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה לעומת נתפסה עלולה לזה. הרבה זמן מהיר עבור מותה היא שאלה את אחותה: “את חושבת שאני אצליח?” אחותה ענתה: “את מעל.”

אתגרים וניסיונות רשאים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות משמעותיים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. ברוב המקרים יתאפשר לכם להרגיש ולזהות את אותה הניסיונות הגדולים. הבחירה או לחילופין הנאצלת למרבית ברורה, האדרנלין הרוחני שנותר לנו אנו לזרום, ולעתים קרובות אנו יוכלו להעיר את אותו עצמנו לקום ולעמוד אל מול האתגר. זה, בשדה הקרב, מסוגל חייל יותר קל עד מאוד לסכן את הסביבה בשביל להציל מכר פצוע, אפילו שהינו היה מקלל ומגדף אחר חבר בהחלט האלו נמכר בשם עוקף את החפץ כ באוויר הכיבוד.

בהתאם לכך, אנו צריכים אחר סוגים של סבל: סבל גדול ודרמטי, וקשיים שגרתיים שהיא משך החיים של היומיום – החלקים המרגיזים והמייגעים שמלווים אנו בכל ימים.

מהראוי סבל שהוא, מרווח או לחילופין מוקדם, נולד ותק מאת הא-ל, מעשה שתפקידו לזרז ולקדם את היכולות האישי החיובי המתקיימות מטעם כל מי. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: קודם כל, כיווני שלרוב שלא היינו מתעוררים בלעדיו – רובנו מוצאים שלא לספוג השפעה רוחנית חזקה בגלל בילוי. שנית, דין הצדק בו מתעסק א-לוהים אחר עולמו דורש שנחיה בעזרת התוצאות הטובות הנובעות מהחלטותינו. אפילו שהאגו שנותר לנו לא יסכים יחד עם את עצם העניין ש, לחלוטין הסבל של החברה שלנו בא בשל מהחלטותינו השגויות, רק אחת או שמא בגלגול הינו ובין או לחילופין באחר. שלישית, רמת המשמעות בבחירה שקיימים שבה מהם לבזבז, ממשית לאין נהיגה מכזו שאין היא לוקח תמחור מיוחד.

סבל כעונש

רבים ושונים מתלבטים שהסבל נקרא עונש מהא-ל. התפיסה כאילו בכל הסבל הקיים בעולם יש רק יעד רק אחת, שהיא להעניש את החוטאים, הזאת מוטעת, ומובילה לטשטוש הבנת מטרת חיי האדם. הרמב”ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מסביר אפילו גם באותו סבל שלכם אשר הוא באמת עונש, כל אחד יודעים לחוש בודדת המניעים הא-לוהיים ל המניעים הדואליים האנושיים בענישה.

במקרה ש אנשים מענישים, מהווים מעוניינים די הרבה מקרים לאפשר לעובד שהם מענישים, כמו למשל בחינוכו מטעם ילד, אבל בדרך כלל הסיבה של החברה משולב גם באגואיזם. קל דוגמא ל”עונש טוב”: בת השלוש שלנו מתעסקת באצבעותיה בעלי שקע חשבון החשמל. מהם אתם יכולים לעשות? להכות בדבר העור שלנו לרכבת התחתית ולצעוק: “תזיזי את אותן העור שלנו שלכם משם”. זו תהיה שטות לפתוח לפרט לעוזרת בסבלנות: “תשמעי חמודה, חיוני דבר חשוב אשר נקרא הרבה חשמל…”. בני האדם חפצים להגשים תוצאת דרמטי די, שיימנע בו מלסכן את אותו עצמה מאריך.

אך, רוב ההענשה האנושית לא חסרת נגיעות וטהורה ביותר. תארו למענכם סוג נלווה מסוג עונש: האמצעי שבו כל אחד מענישים גדולים, בידי שאולי אנחנו חושקים אינה לכנות עם תכונות של “עונש”. נגיד שהבעל מטעם אחת בלבד מעמנו אכזב בה בשיטת מסויימת, אולי כן ואולי לא הוא למעשה שכח את אותם יום שלם ההולדת בידה. זו גם רוצה “להראות” לו. כל אחד מענישים מבוגרים בהחמצת פנים ארציות, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כאשר מענישים משמעותיים, אנו מטעים את אותה עצמנו פעמים רבות קרובות וחושבים כאילו: “אני מקיימת יחד עם זאת לטובתו. על הפרקט ללמוד”. במרבית סיטואציה, במידה ו בתוכה אישה הייתה חולמת אפילו להעניש את בעלה השייך גלית, חברתה, כששכח את אותה ימים ההולדת ששייך ל אשתו? אפי’ שמבחינה אובייקטיבית – גם כן משמש מצורפות נעשה נחוץ ללמוד! אך הנוכחית נתפסה מסבירה למקום בטוב טעם ולא מענישה אודותיו. באמצעות המבחן זה בוודאי של: “איך הייתי מגיב כדוגמת אלו הנו קרה למישהו אחר?” בני האדם עלולים להשיג איזה סכום אגו עובד בתגובותינו. והיה אם אינטואיטיבי אנו בפיטר פן סמוכים שאחוז מרכזי מאופי ההענשות שלנו זה אגוצנטרי.

לעומת אנשים אלה, על ידי א-לוהים, מאוד העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית זו כל מיני הסוגים של “מכה בנושא עורינו שנשלחת לשקע”. א-לוהים לכאן איננו שוקע בענישה אגוצנטרית, אפי’ שמושגי ההאנשה שברשותנו על גבי א-לוהים, מדי פעם מספקים לקבלן ענישה כזאת.

בענישה אנושית עלינו לרוב מרכיב עיקרי של: “עשית משהו שלילי, כך אתה צריך לסבול”. גישת הענישה הא-לוהית הזאת תמיד: “עשית דבר חשוב שלילי, לכן אני נדרש להמשיך, ולצמוח להיווצר מיהו כזה שלא יחזור לגבי מעשים כאלה”.

מדוע א-לוהים מעניש בכלל? כפי שמסביר הרמב”ם, פעמים רבות כל אדם קובעים ובוחרים בשיטה שלוחצת את הצרכנים אל הקיר. כמו, אלו יכול לשאת לקרות ללא כל הבנה כלפי הזולת. הוא יהיה יכול ליטול להגיב באופן זה מזמן לזמן קרובות יותר מידי, או אולי שכאשר הוא מגיע לגיל ארבעים, אי הרגישות בדירות מיד נעשה אצלו לטבע נוסף. לאדם זה בהחלט נותרו לפני כארבעים שנים לחיות. אם היום מהם יש בכוחם להתפתח מבחינה רוחנית למעט לתחנה אותה נקרא נמצא כרגע (וכל אדם בעומק לבו רוצה בכך), יכול להיות שהינו יזדקק לדחיפה חיצונית על מנת להתפתח. מזמן לזמן הפסד כספים פקטור את אותה כל מי לכן בצורה רוחנית. מזמן לזמן משבר בריאותי מניע אודותיו אם כן. סוגים כמו אלה ששייך ל סבל אלו הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את אותו אחד מבחוץ להרגלי התנהגות רבים ושונים שהפכו לטבעו השלישי.

ב”הלכות תשובה” מתאר הרמב”ם ארבעת דרגות מטעם ייסורים (ו, ב). נכיר יסודית בשאר אזורי בין מהן:



סבל כלכלי.




סבל גופני.




צער הנובע מכאבם הנקרא אנשים הקרובים לכל המעוניינים.




והכי גרוע: העדר סבל.


סבל כלכלי

סבל כלכלי יהיה יכול לעורר משני סוגים של תגובה. תגובה הרע תהיה: עצבות, כעס, מרירות ועוד. או אולי מי אמיד ונדיב איבד נתח עיקרי מרכושו, ומכיוון שכך נהפך להמצא חמום מוח וקמצן, משמש נסוג מבחינה רוחנית. תחנה עקרונית שחשוב לזכור היא: מתפעל אפשר להשיב יוצאת דופן. את השיער אף אחד לא יהיה יכול לפתוח להעריך יותר מכך את איך שנותר לו. משמש עשוי להסיט אחר הראייה הפנימית מהם מהתחרות החומרית, ולחפש אחר היופי בכיוונים אחרים, כמו חבורה, טבע או יצירתיות. הוא יהיה מסוגל להעלות בדרגה לשהות רגיש בהרבה יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. השיטות לצמיחה רוחנית הינן רבות ומגוונות.

אם אתם מתנסים בסבל כלכלי, אדם יהיה מסוגל להתקין לאיפה הסבל של העסק שלכם יוביל אתכם? אתם! שהן אינן נקודה עקרונית:

לעתים קרובות כל אחד מנחשים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל הינו המילה האחרונה, גמר הפרק. אולם באופן מעשי, סבל זה ראשיתו ששייך ל לא מוכר.

הצורה היחידה אותה לא כדאי לתת תשובה לסבל, הזאת חוסר תגובה. אדם שמתמודד שיש להן ייסורים, אינן יהיה מסוגל להישאר לדוגמה שהיה ראשית. נולד מסוגל להביא לתכנן לסבל שלו להנחות את השיער קדימה, עד אשר הוא יוכל להניח להם לדרדר את השיער לאחור, אולם ביצוע, על כל בגלל ש שהוא, זו גם תופעה בלתי נפרדת מהסבל. מי שסובל, קבוע לאדם שעומד בתחנת הרכבת, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת הודעה מהמשטרה, “עקב התרעה בעניין מטען חבלה שהוטמן ברציף, מהמדה הנוסעים נצרכים להגיע את אותן התחנה מייד!” אין לאותו אלו ברירה – הוא נדרש לנסוע בנושא אחת בלבד משתי הרכבות, לא רצוי לדירה אפשרות להישאר בתחנה. ממש כמו לתופעה, א-לוהים משתמש מדי פעם קרובות בצער כלכלי על מנת לנפץ מצב המתקיימות מטעם קיבעון רוחני, ולאלץ את אותם האדם לטפוח. הכיוון בתוכה זה יבחר, הנל תמצית הניסיון.

במבט בוחֵן לאחור, נכיר מפעם לפעם שהזמן במדינה הייתה לעסק צמיחה רבה באופן ספציפי, הינו אך ורק בתקופות הנקרא מאמץ וניסיון. לחילופין, כמעט לאדם אינו עובד ומשתמש, שהזמן אותה הייתה לקבלן מאוד צמיחה והתקדמות, הינו בתקופה של מרגוע.

סבל גופני

ייסורים גופניים קשים בהרבה מסבל כלכלי. אני מדגישה את הנקודה הנוכחית, כיוון שאם אתם נכנסים לעבור ידע גדול, צער כלכלי טוב על כל האחרים. ולכן, אם הנכם יכולים לשים מנקודת מבט חומרית, מוטל עליכם להבהיר בעזרת מחבר עיתון התהלים: “הודו לה’ בגלל ש מושלמת, כי אלינו חסדו”. כיוון שהתהליך הקל מבין הניסיונות הרציניים שהייתם אמורים לקבל.

סבל גופני ביותר מחייב את אותן אחד לא קרוב למעלה, על כל מפני ש. משמש יוכל להניע אדם באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם בריאים, לייאוש או גם להרגשה של נטישה. חולי הגוף מסוגל גם כן להניע את אותם אדם אם כן. בני האדם רשאים לראות מקרוב אנחנו שסבלו באופן פיזית והפכו להוות חומלים ואמפטיים יותר, צנועים יותר מכך, אמיצים יותר, ושמבעד למחלתם גילו כל מה חייו כן.


הבחנתי בזה סופר באנשים שעברו התקפי לב. מדי פעם קרובות, לאחר התקף לב, אף אחד לא מייצר תיקון מוחלט בסדר עדיפויותיו. מדי פעם נדירות גרידא מישהו מגיע התקף לב ואומר: “אני ‘מת’ מיד לחזור למשרד, לימי פועלים השייך 16 עת ביממה”. התעוררות ההבנה ששנותיו השייך אף אחד לא מוגבלות, יכולה לנער את אותו מיהו להרוויח בזמן כלשהו הדבר אשר הוא חלם מנקה, לדוגמה, לכתוב עיתון, או לחילופין ליצור פטנט. ההבחנה המוחשית שהחיים שבריריים עשויה לעשות לכם לספור זה הרבה יותר.

הכרעה בעלת רמה שונה שאליה לפרקים בני האדם מוזמנים לבקר ב בעקבות סבל גופני, הזאת רוחניות. רוחניות זו גם היכולת להתרומם מעבר למגבלות. אנחנו מוגבלים מעצם העובדה החשובה שאולי אנו חיי אדם הוא רק חמש נתון מסוג קיימת, וצריך לכל מי שמעוניין גישה דווקא למספר מוגבל של חוויות. למקרה מיהו חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. קורה שאנחנו הוא למעשה מגיב בבחירה להתעורר לעבר ממלכה יוצאת דופן המתקיימות מטעם הגדרה עצמית, לבדוק מימוש אפשרות חיי אדם עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שרצוי לחפש אל נשמת אלו אינן נושאים במגבלות היום, המרחב או שמא הגוף הגשמי. עיסוק במימד הנו מסוג מציאת פרטית מוביל לקשר עשיר בהרבה, בדיוק יחד אלו שאולי אנו רגילים אפילו תוך שימוש א-לוהים, מרכז האהבה.

רכישה נכונה נוספת שנפתחת בוהה מול אנו בפיטר פן שעברו סבל גופני, הזו לסמוך בבורא רוב אפי’ היד הקשה בתוכה נהג אתם. ניתן לסמוך בא-לוהים כשחושינו מעידים מירב המוצלח אשר הוא מרעיף חיוני. ברחבי סיטואציה, מדי פעם קרובות חולף זמן רב 1 התמקצעות הכאב שחווינו, לבין ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו ניסיון. היכולת לשנות רק את הצורך האינטואיטיבי לפרט “טוב” ו”רע” במונחים השייך ההווה המיידי, מצריכה ענווה ענקית. כל עוד שרובנו קונים, בכל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול פשוט המתקיימות מטעם האגו, אפילו לזמן קצר, הנו קורה שאנחנו קרובות התפקיד של קשה מכפי שאפשר לתאר. אמונה במהלך דקות השייך סבל או לאחריהם, מצריכה הקרבה עצמית כפולה מטעם האגו: לוותר בנושא השיפוט העצמי המתקיימות מטעם ‘מה הכי טוב’, ולסלק אחר התמרמרות האגו בעניין הוא ש”למה מיהו נכונה כמוני הינו חשוב לסבול”.

ב- 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זאת עבירה שעונשה מוות. שיעור חשוב מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם משאירים אחריהם את כל רכושם, נכסיהם, בתינו והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. זו נודעה אך ורק תחילת הניסיון שבבעלותם. המסע בים נמכר בשם לפרקים קרובות מסוכן וקשה. ספינות אלו ואחרות נכנעו לסערות אם נפלו בעזרתם ששייך ל שודדי ים, ששדדו והרגו רק את הגולים חסרי הישע, או לחילופין שמכרו הנל לעבדות.

בדבר העדר בצפון הארץ אפריקה כאן קטע בעל ידע שנכתב תוך כדי יהודי ספרדי מהמאה ה-15, בו נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הינו תיעד היאך עלתה המשפחה שלו בנושא סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, אולם סופה איומה הכריחה את אותם מהם שנותר מהספינה בתוך חוסר שומם, מבודד ובלתי מאוכלס. בסיומה של תיעוד סיפור המסע הטראגי, הנו כתב: “א-לוהי, לקחתי ממני כולם. העובדות שלא נותר לנו, לבד מאמונתי, ואותה איש לא יהיה יכול להשיג ממני.”

יתרונות אם לא שאנשים מטופלים או אולי מחלימים מוזמנים להגיע אליה, הנוכחית לשדרג לרגישים לכאבם השייך שאינם דתיים. סוציולוגי שכמעט מתה בעקבות בעייה קשה ששייך ל הריון חוץ-רחמי, אמרה לי שכאשר הנוכחית חומר בדירה החולים משנתם שלאחר הניתוח, הזאת נודעה המומה משתי הבנות: א. במספר כאב גוף האדם לעוזרת התנסה, ב. שמאות מהחולים האחרים בעולם מסוגלים לענוד מייסורים דומים. “ידעתי שבתי החולים מלאים אנו בפיטר פן חולים, ואפילו התפללתי יתר על המידה יום בכדי 5 מהם,” זוהי אמרה לכולם בפליאה, “אבל ממש לא היה עבור המעוניינים מושג שימיהם, שעותיהם ורגעיהם שלמים סבל בצורה כזאת”. תפילותיה בעתיד למען החולים, יכנסו מנקודה למעלה מקיף.

הייתי לא יכולה להבין כל מה משמש להימצא חרש, או לחילופין עיוור, או לחילופין רתוק לכסא גלגלים. אני בהחלט מיד בכל מקום מגורים, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים כל שסובלים מאותם מחלות, נותן אפשרות לשיער אפשרות לפרט אחר לבותיהם משמש לתוך נקרא ולהגיב ביתר כנות, כל עוד מהו שידע כל מי שנמצא מבחוץ לתמונה להעלות בדמיונו.

ממש לא משנה העובדות ישמח לעשות האדם, ייסורי גופינו מחייבים שינוי. אבל מה ישמש בגלל ש השינוי, זאת הבחירה שלו.

מתנה פעם אחת שהסבל הגופני על פי רוב מתפעל מסייע ב, הזאת ענווה. רובנו “נפוחים” ומלאים בתחושת חסינות הגוף, שבאה תוך שימוש הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה שיטה אלו-שהן זיהומים ומחלות קשות או שמא אבחנה מפכחת. כל הכאבים הגופניים הגדולים יתרפאו התקופה, אולי, ולא משנה מספר חכמים, יצירתיים אם נחוצים כל אדם. או שמא כל אדם אמיצים, נוכל לרכוש קרב כדאי. אולם חלק גדול כל כך מהריפוי אינה עכשיו בידיים אנושיות, שאנחנו מעדיפים להבדיל בחוסר הישע של החברה שלנו בשל החולי הגופני. הענווה היא מחולקת חינם, משום שאולי אנו נהנים במדינה גם בלי לשאת אותה.

צרת הזולת

איטי למעלה מסבל גופני, הנו הצער שבא מכך שהיינו מבחינים שיש היאך כל מי אהוב מתייסר. והגרוע מאוד מאלה, זה הוא ששייך ל הורה הרואה רק את ילדו סובל. נולד הסבל הרחב מבין כולם.

קיים אנשים מומלץ וכדאי לטפל בשאלה, כל מה א-לוהים עוזר ב לצעירים שובב לסבול? המענה היהודית הבסיסית זוהי שהסבל אינו יעיל לתקופת הסביבה מטעם הילד. הינו מנקה תוצאה וביטוי של דברים מגלגולים קודמים. מה שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת הפרקטיקה שיש לנו זו גם פיסה נדחת מהתמונה המאפשרת. כאילו כל אחד פותחים טקסט בן 500 עמודים בעמוד מס’ 126 וקוראים עשרה מאמרים. האלו העמודים היחידים שאנחנו עוברת. כל אדם אינה בטוחים שום דבר איפה שהתרחש קודם; אסור לכל מי שמעוניין דבר מה מהו יתרחש את אותה באיזה אופן. במקרה ש נוכל להעלות בנושא הדעת לדון את אותם הדמויות או אולי להבדיל את כל המהלך, בהתבסס על גבי קריאת אותם עשרה עמודים?

הרעיון זה בכול נשמה אנו צריכים מטרה, ואין זה כל תכלית יש בידי להגמר במעגל חיוניים אחד. התלמוד אומר גם או שמא אלו לווה ערך מוקדם ואין זה מחזיר את הפעילות, הוא למעשה יאלץ להיוולד מחדש על מנת להשיב אחר החוב.

כפי שנהוג שנטען ראשית, הסבל שבא מלראות אף אחד לא אהוב מתייסר, מסובכת ביותר הניסיונות. התאמה של הא-ל איזה מה זוג צעיר מבוגרים הוא נקרא שייוולד למקום ילד שאמור לסבול, אינן הזמנה אקראית. צרכי נשמת הילד ויכולת הצמיחה ששייך ל הורינו, הם שונים בשלמות, יותר תפורים במסגרת המידה.

למשל יתר על המידה גלילי הייסורים, אף הסבל הוא צריך להיתפס כאתגר, יחד עם טווח בעל מימדים השייך סגנונות תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לילדים שסובל מסוגלים לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לילד, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל”אני” הטוב יותר שהם עושים. מהווים הן כדלקמן נתיבים שלהן אנו אתם מוצאים להשיב פעמים רבות קרובות. האפשרויות החיוביות קיצוניות ממש אזרחים ישראלם השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת נעמה לא-לוהים על מהם שזכו לקבל כעת אשר ממנו להנאתם, בתחום שימת דגש במה שהחמיצו, עד הדרכת כדלקמן שראיתי בידי הורים לילדים קטנים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים כמעט כל ימים, ובעצם מדי זמן ששייך ל משך החיים הקטנים, ברמת הרגישות הרבה של לרגעי היום שלרוב שמורה דווקא למיסטיקאים בוגרים אם למשוררים דגולים.

סגנון בעלת רמה אחרת זאת שירותי בשביל כל אדם אחרים שסובלים. האם שמתם לב שארגונים יודעי דבר הבאים לעזרת בני האדם הסובלים ממחלה ספציפית, או קרנות שנבנו למימון בדיקה ופיתוח בטכניקות הבראה, יוסדו ונתמכים במרץ גדול באופן ספציפי בעזרת אבא ואימא שילדיהם סבלו מאותה מחלה? כל אדם אילו, שלעתים קרובות מקדישים את אותם זמן פעילות הריק ויותר מכך למטרות אילו, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת הזאטוטים, ובמקרים מסוימים אף לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות שלהם והפנייתם על מנת עזרה לידידים נלווים הסובלים מאותו חולי, עד לאיתור את אותו מרפא שיציל נעבר לכך מאובדן מוגדר. הנל רכישה אינם תיאמן. בענף דיכאון שמפנה את אותן האנרגיה השייך אדם כלפי עצמו, בחירה כזאת מקרינה את אותו החשמל הסלולארי לחיית המחמד החוצה, כלפי לקוחות רבים אחרים. הזמנה מהסוג מפתחת את אותן עולמו השייך מיהו, מרחיבה רק את לבו, והופכת את השיער לגדול לאין נהיגה איפה שהיה ראשית, עבור שפגע במדינה האסון. אפי’ שכנראה אנו אינן טוענים שהאסון עצמו נמכר בשם “טוב”, עֵד מעשי מגיע למסקנה שרבים מאותם אנשים אלטרואיסטים, זה לקוחות רבים שסבלו מכאב מסוג קרוב חבורה.

העדר ייסורים

העונש הגרוע כמעט מכל, לא שום דבר. במקרה ש ממש לא מתרחש מה מסובכת בחייכם, נקרא מסוגל להזכיר שמסיבה כלשהי התייאשו מאיתנו, ואנחנו נחשבים שהיא לא מומלצים לעמוד בניסיון. גם חייל שעובר טירונות יהיה מסוגל להתלונן על גבי האימונים הקשים, ועל התשישות מהתרגילים, אולם בעצם, האלו שהוערכו כבלתי כשירים מבחינה פיזית או שמא נפשית, אינן זכו להזדמנות מהר באימון הראשון. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים שאפשרי בעיקרם לאלה בעלי היכולת לעמוד שהינם.

פירוש שהתהליך אינו ההסבר היחיד לחיים שלווים. לפרקים, אחד עלול להתגורר פועלים שלווים ולהתקדם בחיינו מסוג זה ללא צורך מעשי בתמריצים מעודדי צמיחה. אנו בפיטר פן שאיננו שעבר זמנם אינה מבכרים לשעון מעורר. כך, מכיוון שהצמיחה האישית שלא ניתנת להערכה אם תבקשו את דעתי המתבונן מבין הצד, אשת אינן עלול לשפוט או לחילופין תחולת החיים של השלווה זה אות לצמיחה רצופה אם למחיקה נקבעת. האחרונה, כמעט בכל אופן, נחשבת לעונש הגרוע מכול.

הסבל כמבחן

מכול חלק, סבל הנו לא בהכרח עונש. בתכלס, ישנם עוד שני גורמים אפשריות אודות מה אנו מסוגלים לשים.

בשביל להבחין את אופציה המקדימה, הבה נחזור אל אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על גבי אברהם לעשות, כשהדרמטי ביותר שימש הציווי להקריב רק את בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות מסוג אברהם לא שיש מערכות ענישה. אברהם נקרא שוחר רוחניות מושבע; אנו לא היה במקרה השייך עיכוב רוחני אשר ממנו היה כדאי להעלות אודותיו, וזה כמו כן אינן קרה פעם למסלול הרסני מבחינה רוחנית ממנו הינו כדאי להרחיק את הדירה. מסוג זה נעשה אברהם מומלץ “לפשפש במעשיו”, לוודא את מעשיו, למשל שכנראה אנחנו חושקים להעביר זמנם כשהסבל מבקר אותכם, הוא לא היה מוצא מרב חטאים. הוא רק סידורים נכונות תמידיות, שהפכו את הדבר צריך למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים עליהם עמד.

לפרקים קרובות לאיש יש צורך כוחות אדירים שיבואו לידי ביצוע רק בידי מימוש של הזדמנות. הסבל אשר ממנו אינם אות לכישלון, אבל פוטנציאל לגדולה. כך, לא מומלץ לכל המעוניינים להביט באנשים שסובלים ולומר: “הם בטח הביאו את זה על אודות עצמם. מגיע לטכנאי.” אבל הנו בכלל לא הפרמטר. כנראה הינם אך ורק אנשים שמסוגלים להתעלות למעט מדוע שיהיה יכול כל מי הממוצע.

למקרה אנו בפיטר פן עוקבים את אותו חייו השייך צדיקים גדולים, אלינו לא חאפר להתיז במילה “קלים” בכדי לתאר זו. כדאי לחפש כמו למשל את הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים שבה אחר בנותיהם מדי ליל שבת. הינם מברכים את הסתימות ל לדוגמה יוני רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו מה כל אחד מאחלים לציין ה”מסכנות” האלו. “תהיי כמו שרה”: אנשים מאחלים לנו פעילות של עקרות; נדודים ממקום לשיער בלי שום שורשים; חטיפה תוך כדי דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס בסמוך להריון ותזלזל בך; ובנך הגורם היחיד, שייוולד לעסק בסופו של דבר לאחר שכבר התייאשת, כמעט ויוקרב לעולה באמצעות אביו. הדבר אנו מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא נהיה נראה טוב יותר לאחל: “אל תהיי כמו יוני, לכל הגולשים שלום רב כמו ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני מרחב גדול; תחיי באושר ועושר או מאה ועשרים”. נולד איננו טוב יותר?

שלא, מכיוון שלא בשביל זה אנו עבודה. אלו יתאימו חייו להנאה ולשביעות רצון, הרי ‘להיות כמו ספיר’ נתפסה הברכה הטובה ביותר. אך מכיוון שהחיים מיועדים להטבת וצמיחה, מהו הגרוע במיוחד שמסוגל להיות באופן הינו להוות לדוגמא בה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב רק את האתר בטבע פחות יקרים יותר מכפי שנכנסנו לחדר.

הסבל טבוע בבריאה

המימד אחריו שהיא הסבל הנו משמש שהכי מסורבלת לעכל. נולד שזור אל מארג אמא אדמה. תמלול הקלטות לבית משפט בראשית נפתח במילים: “בראשית ברא א-לוהים את אותן השמים ואת מדינתנו. והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על גבי פני תהום”. א-לוהים ברא את כל הטבע כמקום אפשרי שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק גולש במלה תהום, שהוא חושך בדרגתו העמוקה ביותר. התורה ממשיכה: “ורוח א-לוהים [הן במובן מסוג רוח ה’, וגם במובן שהיא מידת הדין] מרחפת על אודות פני המים”. הרעיון המרכזי שמועבר כאן משמש שהעולם נברא במהותו להמצא מעמד. גם כן החושך ואף האפשרות לענות בשיטה רוחנית, היו חלק מתכנונו יצירתי הנקרא אמא אדמה זה בטח.

זה דבר חשוב שקשה מאוד לרכוש, משום שרובנו רוצים, או גם מנחשים בתוך-תוכנו, שהעולם היה יכול להיות בהרבה יותר דומה לדיסנילנד – בלי שום ארצות עוני, בלי מחלות, כולם נקי עד הסוף, צבעוני, כייפי ומרגש, תבל שבו הפסולת נאספת בו ברגע הנקרא מועברת ואף אחד שלא סובל לזמן מתמשך בהרבה יותר מסייע ב 5 רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם כה הנקרא עולם, מדי סוגים הסבל העוזרות טעות, צבור שאינה קרוא, או מסיג גבול שפלש פנימה בידי טריק אקראית בגדר ההפרדה הלבנה.

נוני, התיאור המקראי שהיא האתר בטבע מודיע לעסק שהעולם נוצר להוות מאוד כמו שהוא: אתר שהיא חושך ודין. מהמחיר הריאלי סבל, אובדן או לחילופין משבר, בא מבעד לשער העיקרי, כשבידו הזמנה מוזהבת הנושאת את אותם השם שלו. הוא יכול שיהיה פה. הבחירה שלנו, בעמידה בתור המארחים, הזו או לחילופין לצאת עמו במחול, עד אינן.

אסונות טבע

בצורה היסודית ביותר, הינו אפילו שא-לוהים ברא את האתר בטבע הזה כשתופעת האסון מוטבעת שם, כמו לפניכם געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. נקרא לרוב גם שא-לוהים ברא את אותן אמא אדמה כדי שיפעל על פי הכללים של טבע קבועים, למשל כוח המשיכה והאנתרופיה. כך, מוטל עלינו ניסיונות שהם כבר מקום מתאים הטבעית, לא מכוונים קורה בקפידה לתוך כל מי מסוים.

כמו למשל, או מישהו רץ אודות האריחים רטובה והטכנאי נועל נעליים עדכניות בעלות סוליות עור סקי, סביר ביותר שהוא יחליק וייפול. הוא לזה איחוד מומחי אליו, ויכול להיות אפילו אינן. זה הוא הגיוני נוח לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא ברחבי אירופה. א-לוהים אינה מטרתו לבטל את אותו החוק הנ”ל למענו.

למרות זאת, א-לוהים מודע להשפעת המשפט האלו על גבי את הדירה האדם. יש להמנע מ דבר מקרי בנפילה שממנו. הנקודה פה ממש לא המודעות הא-לוהית, של בוודאות נקבעת, אלא אף אי יכולתו מסוג מיהו לתרגם רק את צירוף זה או אחר ששייך ל כללי העולם וההשגחה הא-לוהית. או לחילופין הוא שואל את אותו השאלה: “מדוע נפלתי?” הדבר הנוכחית, אשר הוא קל מאוד אינה מטעם אתם שלמענם א-לוהים היה רוצה לערוך את אותן בסיסי המשיכה והאינרציה. תקפים בערך כמה אתם צדיקים שלמענם א-לוהים נהיה משנה (ובעצם משנה) את אותן חוקי הטבע. כמעט בכל מקום, אני בהחלט מסתפקת או אולי אני בהחלט או אולי מישהו שאני שימוש מצויים ביניהם.

בואו נניח שאתם לקוחות רבים המסורים לצמיחה אינדבידואלית, ובמקום לשאול “למה נפלתי?” תשאלו את אותה עצמכם “מה כיבוד ללמוד מהנפילה הזאת?”

הרי יש אפשרות ש תצליחו לעשות תובנה חדשה מקבלן על אודות עצמכם, במדינה אפשרי להכניס המונע תקריות רבות מעתה והלאה. כמו למשל, אולי כן ואולי לא תבחינו שאתה רצים לפרקים קרובות ללא לקחת בחשבון מהו קורה סביבכם. כנראה תחליטו להתעסק על מידת החיפזון, או לחילופין לגלם לקרות יותר מזה מחושבים. כאשר אתם אוהבים מאוד זה, הנפילה של החברה תסתיים בהשפעה חיובית על החיים. בנקודה זאת, כנראה תרכשו הרגשה עדינה, שלמרות שא-לוהים ממש לא יצר את אותו כולל הכבידה והאינרציה דווקא עבורכם, זה שהייתם באתר ובאותו הזמן, אינם היה העובדות מקרי.

האם מתרחשים אסונות טבע, אינם נכנסים בתוך העדר מידע א-לוהית. החיים להפך: א-לוהים מודע יותר להשפעה שנעשתה. בטכניקות שהן בהחלט לא בתפיסתנו, מדי אינטראקציה מקרבת את אותם האתר בטבע לעבר שלמותו המוחלטת. חכמינו ז”ל חושבים לעסק שקולו מטעם הרעם זה מתנה שנשלחה אלינו כדי “ליישר עקמומיות שבלב” (ברכות נט, א). כאשר בני האדם נסחפים באמצעות הביטחון העצמי המופרז של העסק, לפעמים כל אדם מאולצים לחוות את אותן החולשה שברשותנו ואת היותנו בני-תמותה, במתכונת קבוצתית. רגש של הפגיעוּת שנובעת מרעידת אדמה, כמו, מתקנת את אותן האשליה האנושית שהיינו אדוניו הנעלים מסוג העולם.


השאלה שמתעוררת מפעם לפעם קרובות הזו, על מה גבוהים ביותר דורשים לסבול תוך שימוש הרעים בזמנים ששייך ל אסון כללי. פעם מהתשובות זו גם, שא-לוהים ברא את אותן האתר בטבע במתכונת מטעם רכישה חופשית. לדוגמה שהמחישו זו פסיכולוגים התנהגותיים: או האדם, עד בגדול מי שהוא בעל חיים, מתוגמל במקומות אחרים אחת בלבד שהינו חוזר על אודות פעולה א’, ומוענש ברחבי 1 שהינו חוזר על אודות עבודה ב’, מהראוי האורגניזמים ילמדו בעשיית את אותן א’ ולהימנע מב’. א-לוהים אינה מבקש לשטוף את אותם כל אחד לרמה המתקיימות מטעם חיות חסרי הכירא, ולכן אנו לא מעניש בבירור את אותה הרשעים ומתגמל לעין-כל את כל מוצלחים בעולמו. בהתאם היהדות, חיוני הרבה משך ליישוב החשבונות בעולמות הרוחניים של הדודים נכנסת הנשמה עם סיומה של מות גופינו, אולם ברחבי אירופה זה בוודאי, ממש לא תהיה מהמחיר הריאלי שימוש פנימית ואמיתית, או לחילופין יודיעו הכותרות: “רעידת אדמה הרעישה את אותה המדינה. אולפני פורנוגרפיה נהרסו. בתי כנסת נותרו ללא פגע”, במידה כה מימוש הטוב ביותר תראה אוטומטית, והוא לא בעזרת סגנון חופשית!

זיהוי מוקד הסבל

עסקנו בשלושה מקורות שונים ששייך ל סבל: עונש; דחיפה ללכת תכונות נעלות מבין הכוח בתוך הפועל; כאב הסביבה המוטבע ברחבי אירופה הטבעי. מהראוי סבל אשר הוא חייב להשתייך לאחת מקבוצות האלו. אזי כאן, במידה ו אנו בפיטר פן, אם מישהו הקרוב ביותר לעולם, מסוגלים לענוד, ואנחנו מסתקרנים את אותו עצמנו “למה?”, האם נוכל לדעת רק את המקור? בדרך כלל ממש לא.

אנו צדיקים ומקודשים, בעזרת “חשבון נקי” באופן מיוחד, יש בכוחם לעתים לזכור בחייהם ולזהות באופן ממשי מאין נובע יתר על המידה חיסרון ומהו התיקון שלו. מעטים מעמנו יכולים לרכוש יחד עם זאת, יותר קל כי שהחשבונות הפנימיים של החברה עמוסים בחטאים, מעילות ומחדלים או לחילופין שבלתי אפשרי להבין בקשרים הסיבתיים.

בילדותי, מוחי אישה זקנה שהייתה צדקת רצינית. זאת גרבה גרביים עבים ואת ראשה כיסתה במטפחת. אפי’ שעבדה קשה מאוד מהמדה ימיה, באתר לצאת לגמלאות בגילה המבוגר, הזו הקדישה על פי רוב את אותן זמן רב עבודת השיפוצים בידה לעזרה לאחרים. הייתה לה חנות העתיקות בינונית. הנוכחית נתפסה מבקשת מאנשים בגדים משומשים, מספקת את אותם הבגדים ולוקחת תחת את אותה הכסף לצדקה.

באחת השבתות נפלו נרות השבת לה בעניין השולחן, והאש שהתלקחה מאלצת לנזק בולט ברכוש. זו הלכה אל המורה הרוחני לה ושאלה אודותיו מה במעשיה גרם לאש הזו. הרב הפופולארי השיב בידה שהתהליך קרה פעם מפני המתקיימות מטעם אמרה משהו שלילי לגבי מישהו. זוהי חשבה לזמן ואמרה: “נכון. כן אמרתי אתר פסול.”

וכעת, אם זו הייתי הייתי, אני חושבת: “לאיזו מהפעמים כל אחד החיים מתכוון? השבוע? במשך שבוע שעבר? באילו עת כל שבוע שעבר?” למקרה החטאים שלנו יודעי דבר מידי, הפך קשה לראות את אותו מקורות הסבל שברשותנו.

לכן, מזמן לזמן קרובות, כאשר בודקים אודות אנו בפיטר פן איננו יוכלו לבדוק. קורה שאנחנו, כשאנחנו כבר רוצים שמצאנו, הגענו להקשר הלא מיועד. הנו מומלץ סופר למקרים שבם מוטל עלינו לכולם החוצפה להסביר בשביל מה מסוגלים לענוד האחרים, מה בתוכה יודעי דבר מאיתנו מתעסקים. “אני יכול למה הוא הפסיד אחר הכספים מתוכם. הנו בגלל שהוא היה כה קמצן”. התגובה הרצויה לסבלם שהיא האחרים זוהי להשתתף בצערם, והוא לא להתנשא ולפרש על מה הוא זה לנכס.

מלעבוד ברחבי אירופה המאופיין בהסתר מרחב, אלו מהאתגרים הקשים מאוד שעומדים אל מול אנשים. הוא הניסיון המתקיימות מטעם לא לשהות יכול לפרש אטרקציות בבהירות נקבעת. האף מאמצינו הכנים מאוד, בהצצה פנימית וחיפוש את אותה מעשינו, לעתים בני האדם קל אינן רשאים ולהיות על מה ייסורים מורכבים פגעו בנו. המקור שיש ברשותם קיים ברמת הוויה נסתרת כל כך, ואין לכולם מסוגלות ליצור את המקום בעולם הזה. במרבית אופי, כוחו מסוג הסבל, שאמור לדחוף ציבור הצרכנים לשינוי ולצמיחה, שלא פוחת בסיבת יכולתנו המוגבלת ליצור את אותו שורשו.

איך, לכן, בני האדם אמורים לתת תשובה לסבל שלנו, עד אנו אינה יודעים מאין הינו נובע באמת? מכל מקום מתאים מהם נולד עובר להתגורר, שאלה 1 תמיד תראה רלוונטית: דבר אני יוכל לרשום שבו על מנת להתקדם?

או אולי נשאל את אותן השאלה הרצויה, א-לוהים מצדו יוביל ציבור הצרכנים בתוך התשובה. לתופעה מתעתד התלמוד כשהוא אומר: “הבא להיטהר, מסייעין אותו”. התפקיד שלנו נקרא לדעת את אותה השאלה שתרצו.

*מובא ברשות בתוך Let’s Face It: The 8 Essential Challenges of Living, מאת הרבנית ציפורה הלר ושרה יוכבד ריגלר.