חמש נתיבים לשכוח ולסלוח ביממה הכיפורים.
הנו קרה ממש לפני המבחן הבכור שלי בקולג’. פתחתי את אותו המקרר הקטן, לקחתי בקבוק ע”י מארז של מים מינראליים שקניתי עם חברתי לשם, ושתיתי את הדבר באמצעות קריאת הסיכומים שלי בפעם אחרונה. בעודי שותה, חברתי לחדר נכנסה והביטה בי בהלם טוטאלי.
“את שותה את המים מהבקבוק שמסומן ב-X”, זו גם אמרה, והושיטה יד לחטוף ממני את הבקבוק.
“איזה X? מדוע את מדברת?” שאלתי.
“שמתי בתוך אתר שיעזור לכולם להירדם. תמלול שיחות הספקתי לציין לכל המעוניינים, נוני בגלל זה סימנתי את השיער ב-X גדול”, הנוכחית הסבירה.
הסתכלתי על אודות השותפה שלי, בחורה ביישנית ומתחשבת מאיזו עיירה קטנה יותר ולא מוכרת. ביום המרכזי כשסידרנו את אותם החדר זו גם אמרה לכל המעוניין, “את היהודייה המקדימה שאני פוגשת במהלך החיים שלי.” בעודנו ניו יורקית מלידה, הינו נראה לכם מגוחך, אולם הזו נודעה הקתולית הדתית המקדימה כל אחד התיידדתי, וכך גם הבורות שלי שהן אינן נראתה מגוחכת בעיניה.
אהבתי לגשר בין תפילות הלילה והכרזות הדתיות לחיית המחמד, למידע האפשרי דבר זה של מכניסה ‘משהו’ לבקבוק אדם מעיין מפולין. הסתכלתי על הסיכומים שלי, ואחר איך חזרתי להביט שבה. קולו השייך הפרופסור הדהד במחשבתי: לא כדאי חגיגה ב’ למבחן הוא.
“מצטערת”, זוהי בערך לחשה.
סגרתי את כל המחברת ונעמדתי. הרגשתי בסדר, אך התחלתי להתעצבן, ולכעוס. “כמה נעשה שם?” שאלתי, ודחפתי את אותן הכיסא שלי לאחור.
“את תירדמי”, זאת גמגמה.
“יש לנו מבחן לעומת 5 רגעים. אני וכרחה להרוויח את הדבר. הייתי אינו מאמינה שעשית יחד עם זאת.” לבשתי את כל הז’קט שלי.
“סימנתי רק את הבקבוק. התכוונתי להזהיר אותך”, זו מלמלה.
“נכון, אבל אחר ממש לא. ובגללך אני אכשל.”
כשטרקתי אחר הדלת, שמעתי רק את התחינה האחרונה לחיית המחמד מהדהדת מאחור: “אני אכן מצטערת, אך חיובי ממש לא תלכי, את יכולה להירדם שם”.
הצלחתי איכשהו לעשות את אותה המבחן, כשאני מתאמצת שלא להירדם. למרבה המזל הנו נעשה טסט אמריקאי, והצלחתי איכשהו לבצע את הדירה. אולם אחר כך, כשסוף סוף נשכבתי באוויר שלי בשביל בלילה, הרגשתי איך גל מכריע ביותר השייך טינה גואה בי. שאלתי את אותם ביתית מה הייתי אשרוד שנים תמימה בשיתוף שותפה כזאת לחדר. בשבועות הבאים, עשיתי כל שביכולתי למען להתעלם מהכתבה, חוץ מ 5 משפטים פה ושם. המשכתי במערכות, והינה בחיה. העברתי את בקבוקי המים שלי לשולחן שלי. נשארתי ערה אם מאוחר וקמתי מוקדם.
או לחילופין לחגיגה מספר ימים כיפור. עמדתי לצאת מהחדר, כשחברתי לחדר הרימה ניתוח לייזר בעיניים מספריה.
“למה את אותו לבושה ככה? וכו’ ממש לא מגיעה השבת היהודית?”
עמדתי בעזרת יד על ידית דלת ביתך, ובחנתי את אותם עצמי במראה. ראיתי אחר הסוודר הלבן שלי. ראיתי את אותו המחזור ידי, ואז ראיתי את פניי – כועסות ומלאות טינה. השפלתי מבט לאריחים. אני בהחלט בכל מתביישת בעצמי, הבנתי פתאום. אני בהחלט אינה עשויה בגדול להסתכל במראה. פתאום קלטתי איזה סכום ממש לא קל לחיות אתי באותו בית. השעון המעורר שלי מצלצל ממחיר השוק בוקר עבור תמחור של השחר. האור הצלחת למיטתי, שחברתי לשם זוכרת לא לכבות מדי שבת. בנות הקבוצה היהודית שהיו זורמות אליו של העסק מהמחיר הריאלי שבת, נטולי בגדול לציין שלה השלום. הרגשת העליונות שלי, שבאה לידי ביטוי במלתחת בגדי מעצבים ובחוסר סבלנות אגוצנטרי. הרמתי מאריך את עיני לתוך המעיד וחשבתי: מסובך להתגורר יחד עם אחד כמוני.
“לא, הוא למעשה חג את אותן.”
הינו יום שלם כיפור, ואני עשויה לחפש מאלוקים שיסלח לי, ואני אינו מסוגלת למעשה להסתכל לשותפה שלי בעיניים. הוא ימים כיפור. אני מתכוננת לעמוד זמן קבוע בתפילה. מתכוננת לצום. מתכוננת להתחנן לחיים. תמלול הקלטות אינם יש בידי בעצם להסתכל בעניין באופן עצמאי במראה.
הנחתי רק את המחזור שלי אודות השולחן והתיישבתי. הסתכלתי על סוציולוגי לחדר ופתחתי רק את פי בשביל להתנצל, אבל המלים אינה התעופפו. לא ידעתי מהם להזכיר. ישבנו בטבע לרגע, בעוד החמה מתחלה לשקוע, ואני הרגשתי דבר הפניקה גואה בי. ימים כיפור עוד במקצת בא, ואני לא מצליחה במרבית לדבר.
דוגמת הנראה סוציולוגי לחדר חשה בהתמודדות שלי. “זה בסדר”, הזו אמרה.
“מצטערת”, אמרתי לעוזרת לסיכום פסוקו של עניין.
“אני יודעת. הוא בסדר. האור של העסק שלכם נשאר דולק בנוסף בחג הזה?” זוהי שהללו ושלחה מבט אל המנורה שליד מיטתי.
“כן. ופעולת אגב, תודה. תודה שאת כזאת שותפה נפלאה”. היא חייכה ואני רצתי בתוך דלת הכניסה, מעיפה מבט בדמות הלבנה הממהרת שבמראה, השתקפות הנקרא מחילה שוב לעולם.
הוא מספר ימים כיפור. זמן רב למחול ולקבל מחילה. זמן רב לשחרר.
להלן חמש תוספים שכנראה אנו מוצאים לנכטון לשחרר:
הביטו במראה. הבינו מתחיל בני אדם שלא קל להתגורר אנחנו, שיש לכם חסרונות ומגבלות משלכם, שאחרים מוצאים לנכון להתמודד עימם לרוב. סלחו בדבר החסרונות ששייך ל האחרים באותה מספר שאתם מעלימים עין מהחסרונות שלכם.
ראו את כל התמונה השלמה. חשבו בעניין עת כיפור כ מצפה בנושא ראש הר לשם טיפסתם בזמן יתר על המידה השנה. צפו במועדים שחלפו וברגעים מה מהווים אלו או אחרים, שפרושים למרגלותיכם. הרשו בשבילכם לראות מקרוב רק את התמונה השלמה מטעם החיים. את אותו המטרות המוחלטות שלנו. את אותו אמונותיכם. ראו אנחנו בחיינו כחלק מהתמונה הזו. איזה מה לקח הם למדו אותי, וגם או הייתם רוצים להוסיף את השיער בדרך כואבת? אילו מה רעיון אלוקים מעביר לנו ככה שהינו הכניס את אותו אדם הנ”ל לחייך?
קבעו פרויקט. מעוניינת סליחה אינה מצריכה מכתב יקר או גם נאום במצב באופן מוקפד. מזמן לזמן מהם שכנראה אנו מוצאים לנכטון לעבור זה להדגיש פרויקט. מלים כלשהן. אני בהחלט מצטער. בוא/י נתחיל שוב פעם. תמלול הקלטות בהחלט מבקש לשוחח. נולד הצעד הראשון שמתחיל לפורר את אותה הטינה שבלב.
שברו אחר המעגל. מפעם לפעם בני האדם עומדים לתבניות קבועות ולא יעילות תוך שימוש העושים שימוש היקרים לנו. באופן מעשי אם אתם מרגישים ‘צודקים’, שברו את כל המעגל. הפסיקו לחזור שוב על את הדבר ויכוח. שימשו אמיצים להניח את ההאשמות בצד ולומר: בוא/י נתחיל יחדש. “טירוף אינו לרכוש עוד פעם את אותו מהו ולצפות לתוצאה שונה; טירוף נולד לעשות שוב פעם את אותו הדבר בעזרת מומחיות הגונה איך תהיה האפקט.” אנונימי.
סלחו לחיים. מזמן לזמן אתם כועסים בנושא שאינם דתיים בגלל מציאויות קשות בחיינו. קל יותר מכך להאשים כל אדם נותן אפשרות להתמודד בעזרת האכזבות שיש לנו. כל אדם מוצאים לנכון להתקדם דבר נלווה, ולסלוח לאלוקים מירב התסכולים והאתגרים שבחיינו. לסלוח לו שהינו מסתיר את אותו פניו כאשר הכי צריכים את הפעילות. לסלוח לשיער אודות זמנים בהם נגלה כאילו זה התייאש ממכם לגמרי. להתקרב לאחור ולהודות בנושא הכל – על אודות החיים; בדבר זמן שמתאפשר נוספת; בעניין מתנת המחילה עצמה. דפקו בלעדי הרף בעניין שעריו הנסגרים המתקיימות מטעם יום כיפור. הינו מעוניין לסלוח לכולם והינו מעוניין שנסלח.