מאיפה זה המבטא הדרוזי לבלונדינית תכולת העיניים לא הפסיקה לבכות בשיעור?
השבוע ראיתי בשיעור שלי תמונת של השנה האחרונה, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת ראיה יחד סוג שיער בלונדיני חלק. מה של השיעור היווה “אימהות ובנות – מהראוי התובנות”. דיברנו על גבי מרים הנביאה, שההסתלקות שלה הזו מאוד בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
לבסוף השיעור הזו ניגשת אלינו ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? אינו. רוסי? אינה. ערבי? יהיה שאני שומעת מבטא ערבי? באמת. הנוכחית מספרת עבור המעוניינים שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים עלותו פולמוס חלל גדול בתוך הדרוזים, להיכן הם שייכים. הבידור בגבול סוריה מטלטלים את כל העדה זוהי.
“כל עם הזמן ראיתי את אמא יוצר מהם אחד: מדליקה נרות באירוע שבת”, זאת אומרת. “ופתאום מהמדה הבלגן זה בטח מפני ש אותך לבקש את אותן ההגדרה שלי, אלו הייתי. חיפשתי איזשהו אחוז, הגעתי אלינו וכל מה שדיברת בשיעור היה על התעצומות הנקרא אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת לחיית המחמד. אינם יכולתי לעמוד מול הגילוי הזה”.
כה אמרה ואני תמיד חשבתי לעצמי, שלעיתים מהלכים גדולים שאולי היינו עוברת באירופה, לדוגמה כל מה שרואים במג’דל שמס בגבול סוריה, את אותו הנו הקב”ה עוסקת על מנת לשלוף נשמה פעם ולהסיע בתוכה למקומה. בשביל ילדה פעם אחת הינו מערבב עולמות.
בשיעור הכללי שלי השבוע דיברתי על המושג הפרימיטיבי בשם “אמא” ואפילו לא ידעתי, שכל כך בעיקר אימהות ובנות וכו’ מחפשות את אותו אמא. בכלל טווח גיל. “מחפשות אותה” במובן מטעם סלנג, כמו למשל מבקשות לקלוט שבו בקלקלתה ולחנך שבו, ומחפשות במדינה במובן השייך נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהוא את המים, את המים לא מעטים.
מרים הנביאה הנוכחית בודדת האימהות ששייך ל שיש להן ארץ. זאת המיילדת, הזו הגורמת לכל כך הרבה מאוד ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינו זכתה לשהות ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה המתקיימות מטעם ילדה בגלות; פועל עשויה לדאוג לאמא. “אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לה טוב”, הזו מחליטה כשאביה, עמרם, אומר שאסור טעם להביא הקטנים לכאן כיוון גזירת פרעה, ועוזב את אותם הבית. מספר מרים משתדל, או שמא שהינו חוזר. בעתיד הקרוב, לקחו מאמא את אותם התינוק לעוזרת, דוד. “אמא, לכי חזרה הביתה, הייתי אעמוד פה”, מרים מגלה וניצבת מחשב אישי היאור שישנם מה יקרה לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותן התיבה מצד היאור – “אמא, אמא! הִצילו את אותם תינוקה שלך! אני אביא לך את החפץ להנקה, בתוך תדאגי. דווקא שיהיה זה לכל אחד מעולה, אמא”. מימים אלו היותה ילדה, מרים הזאת אמא נמוכה. הדלת הראשית את אותן אנחנו תחלופה ל כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר זו גם יותר מידי נוכחת. אמא מרים מנביעה מים במדבר, ברחבי יום שוב. בפרשת חקת שקראנו השבת זוהי נפטרה, ואז כל מה פועל – “ותמת בו מרים, וממש לא נקרא מים לעדה” (במדבר כ’ א’-ב’). זו השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שאין מים. ורש”י (שם) יוצא דופן כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים קיימת נקרא לו הבאר עקב מרים. ואנחנו תוהים – “מכאן”? הוא רק מכאן החברה שלך למד ש-40 שנה אחת היתה באר בזכות מרים? ומדוע “מכאן”, לא לפני שלא כאן? לפניכם חז”ל מספרים לעסק שמדי בוקר מרים היתה נוסדה ואומרת, לדוגמה אמא שמעוררת ילד, שלושה מיקרים “עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר”. וגם העם נקרא חוזר אחריה; “עֲלִי בְאֵר”, עֱנוּ לָהּ (במדבר כ”א י”ז). תמלול הקלטות לבית משפט עונים בידה. אנחנו וודאיים שהתהליך בזכותה, אז על מה אבל “מכאן” שמבצעים ש-40 שנה אחת באר היתה בזכותה?
עצוב לשים דגש אותם אולם הדבר זו גם שלעיתים קרובות אנשים אינם יודעים לציין לאמא דייו תודה כשהיא מצויה איתנו נמצא. אך בהיעדרה אנחנו פתאום מבינים, שהמים איכות החיים, היומיומיים הנ”ל, שיש מידי מופלאים.
אפילו בין אינן מחליטים די תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת עם תום בגן מטעם בני הקטן. התייצבתי שבו במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותן תנועות הריקוד במסירות נפש תוך סיכון ביתית ☺ וחשבתי לעצמי שהיינו אינן אומרים יספיק תודה. הנה ברבע לשמונה אורחים לגן הקטנים בשיתוף אימהותיהם, שקמות באופן מיידי בשש ביום ורק מחכות לפתיחת שמור. בשלג, כשאין גן, אתם מנחשים או שמא כמה אנחנו נסמכים על הגננת הזו. למעשה, רק כשהם לא עכשיו מבינים בהחלט ממה אבא או אימא והמורים.
דבר שימש כוחה העצום השייך מרים הנביאה? להזרים לכולם אמונה. תמלול הקלטות ַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י”א י”ב) – זאת היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה ובנוסף גם שימשו הדיבורים בידה. מרים היתה מוציאה מהפה הוא רק משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את כל ארץ ישראל, אמרה לאביה. לבנות ארץ היתה מראה “אל תתייאשו, דאז במקצת נשלחים ממצרים”, ושכנעה אחר כולן לארוז תופים עבור הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט”ו כ’). עוצמה מרים נולד הכוח לשהות לא-הגיונית, לקרות למשל חוּקה בלי שום הבנה ובלי סיבה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים מצויינים.
אבא ואמא, לפעמים אנו בפיטר פן איננו שמים לב היאך במשפט אלו של החברה, בחוסר אמון ובייאוש, אנו בפיטר פן מדירים את אותם בתכם מהאושר. כובלים ונועלים במדינה אל תרחיש שלילי שיצא מפיכם.
בת, אל תרדי אל ההרים. שאי עיניך להרים – “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים”, והאמיני, שעל אף שאמך שלא רחשה לנו תרחיש גבוה, מאוד הטוב ביותר מצפה לכם וזה כזה קרוב.
ואת, אמא. לעתים הבת של העסק נראית לכם לדוגמא סלע, ממש לא קל יותר מידי, איננו מתפשרת. בתוך תכי, אמא. דברי אליה. בשרי לעוזרת טוב. בשרי לה… תוף. הנל האמנות שמלמדת את הצרכנים אמא מרים. אין לנו נושא 5 מים מתוקים עלינו אל הילדה זוהי, תמיד תני שבה אמון. ויהי רצון שנזכה להימצא אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, כמו אמא מרים.